אחד מהמיזמים החשובים ביותר של המסע החברתי הוא מיזם חיזוק רפואת המשפחה ע"י הזרמת מומחים לרפואת המשפחה למערכת הקורסת.

בהקשר זה מענין לקרוא חלק מהמאמר שפורסם בדוקטורס אונלי

פרופ' צ'רלס וייסמן מ"הדסה" תהה כיצד סטודנטים לרפואה מחליטים במה להתמחות והיכן והוביל מחקר ייחודי בסוגיה זאת. בראיון מיוחד ל"דוקטורס אונלי" הוא מסביר כיצד לשווק התמחויות במקצועות רפואיים לא פופולריים ובפריפריה

אלכס דורון – דוקטורס אונלי 23.08.2018, 14:19 עריכה

 "'שברתי את הראש בשאלה: מדוע וכיצד הם מקבלים את ההחלטות לקראת סיום לימודיהם בבית הספר לרפואה במה להתמחות והיכן?", סיפר פרופ' וייסמן בשיחה מיוחדת ל"דוקטורס אונלי".

"זה היה הטריגר למחקר בסוגיה חשובה זאת והוא למעשה הזניק פרויקט שהלך והתרחב. בדקנו בו לא רק את בעיית ההתמחות בהרדמה. תוצאותיו עד כה הם שמונה מאמרים בהם מסוכמים ממצאי המחקרים השונים שעסקו בסוגיות נוספות. המאמרים הופיעו בעיתונות המקצועית וב'צנרת' נמצאים כבר מחקרים נוספים", סיפר פרופ' וייסמן. "הייתי צריך ללמוד בשביל זה את נושא החינוך הרפואי ומה צריכים לעשות כדי 'לשווק' מקצועות והתמחויות.

"הממצאים השונים והמסקנות שעלו מהמחקרים – כמו אלה שיימשכו – מתחברים זה לזה ממש כמו החלקים בתמונת מצרף, פאזל, וזו אמורה לשמש את מנהיגות מערכת הבריאות שלנו בהתמודדות שלה עם אחד האתגרים הגדולים ביותר הניצבים בפניה: איך משכנעים רופאים צעירים לעבוד במקצועות שבמצוקת כוח אדם ובפריפריה; איך מעניינים אותם להתמחות בפריפריה ובמיוחד בתחומי הרפואה הראשונית – רפואה פנימית, רפואת משפחה, ילדים, רפואת נשים, שבהם קיים מחסור גדול שיש למצוא לו פתרונות".

"במחקר בלט באופן ברור גם רצונם של הסטודנטים לרפואה לעבוד פחות, כלומר לשלוט על אורח החיים שלהם עצמם ולפנות יותר זמן כדי להקדישו למשפחה. זה נושא שבשנים האחרונות מדגישים סטודנטים לרפואה רבים, לא רק בארץ אלא בעוד מדינות העולם"

פרופ' וייסמן ריכז סביבו צוות הכולל שלושה מהמרכז הרפואי הדסה: ד"ר רחל יפה זיסק-רוני, אחות בכירה ומדריכה בבית הספר לסיעוד; ד"ר אלכסנדר אבידן מאגף ההרדמה וטיפול נמרץ, פרופ' אוריאל אלחלל, מומחה ברפואת נשים, וכן את ד"ר הווארד טנדיטר, מומחה ברפואת משפחה מהפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע ושירותי בריאות כללית באשדוד. הפרויקט ממומן על ידי המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות.

במחקר האחרון העוסק ברפואה הראשונית ואתגריה, מדוע התמקדתם בסטודנטים שנה חמישית דווקא?

פרופ' וייסמן: "המחקר, כמו האחרים, מתבסס על שאלוני סקר שהפצנו בקרב הסטודנטים. בשנה החמישית ללימודי הרפואה מתחיל הסטודנט להסתכל קדימה, לברר לעצמו במה להתמחות והיכן".

 מה היו הממצאים?

"השאלון שהופץ התמקד בסטודנטים בשנה החמישית, במשך שש שנים עוקבות (2016-2010) בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית ו'הדסה'. כלומר, בחנו את הסוגיה הזאת בשישה מחזורים. שאלנו מה הם הקריטריונים בבחירת קריירה והתמחות; בחירת המקום הגיאוגרפי המועדף לשם כך; האם תכנית ההתמחות באותו מקום מושכת, וגם ניסינו לברר האם המענקים הכספיים החד פעמיים שעליהם הוסכם בהסכם השכר עם הרופאים ב-2011 אכן מהווים גורם מושך.

"בסך הכל הופצו 740 שאלונים. 511 סטודנטים ענו עליהם. רק 96 מהם (19%) הביעו עניין בהתמחות ברפואה ראשונית. 184 (36%) השיבו כי בנקודת זמן זו אינם בטוחים עדיין. 229 (45%), כלומר הרוב, לא גילו עניין. בהחלט ממצא מדאיג. הוברר גם כי הסטודנטים שגילו עניין בתחום הזה היו באופן מובהק פחות מעוניינים בהתמחויות האחרות שיש בהם ניתוחים ופרוצדורות. גם היו כאלה שלא גילו עניין בהצטרפות לסגל אקדמי, כלומר ללמד".

כיצד נימקו אלה שבחרו בהתמחות ברפואה ראשונית את ההתעניינות בה?

"הם ציינו שיש להם עניין גדול, בנוסף לטיפול הרפואי שיעניקו, גם בבעיות החברתיות של המטופלים, בפיקוח ועידוד המטופלים ומשפחותיהם במעבר לאורח חיים בריא, לעודד תזונה נכונה, לסייע בפתרון בעיות סוציו-כלכליות, אם יש כאלו. אבל בלט באופן ברור גם רצונם לעבוד פחות, כלומר לשלוט על אורח החיים שלהם עצמם ולפנות יותר זמן כדי להקדישו למשפחה. זה נושא שבשנים האחרונות מדגישים סטודנטים רבים לרפואה, לא רק בארץ אלא בעוד מדינות בעולם".

"התברר גם שרבים מהמעוניינים ברפואה ראשונית לא מעוניינים לבצע את ההתמחות לסוגיה השונים בבית חולים גדול אבל היו להם היסוסים לגבי התמחות בפריפריה, שרק 19% השיבו שזה אחד מהקריטריונים לבחור מקום להתמחות. עניין נוסף שעלה מהמחקר: רצונם להיות חלק מצוות רופאי, לעבוד בצוות".

האם נושא השכר היווה קריטריון בבחירה?

"המסקנה שאליה הגענו במחקר הזה וגם במחקרים קודמים: בעת בחירת המקצוע שבו הסטודנטים רוצים להתמחות, הקריטריון החשוב יותר בבחירה הוא שהמקצוע מעניין ומאתגר אותם. בדקנו במחקר קודם את היחס שבין גובה השכר לבין אורח החיים והתברר כי לרפואת משפחה יש דווקא יחס טוב. אף על פי כן, לא רבים פונים להתמחות ברפואת משפחה, ובפריפריה – הכי פחות. הפריפריה היא אכן בעיה חובקת עולם. בישראל, בשונה מארה"ב או אוסטרליה, המרחקים מהמרכז לפריפריה בכל זאת אינם גדולים".

"אנחנו מציעים שרוטציות ייעשו גם במרפאות הפריפריה וכן לעודד רופאים ברפואה ראשונית שכבר עובדים בהן לשמש מנחים לסטודנטים. אנחנו גם חושבים שיש לשלוח מתמחים לרפואה ראשונית לעבור תקופת רוטציה בקהילה וכי רופאי משפחה יעסקו גם בהוראה"

וכיצד אתם מציעים לעודד סטודנטים לפנות לרפואה ראשונית?

"להציע להם משכורות גבוהות ולא רק מענק חד פעמי, לקבוע תנאי עבודה טובים יותר כדי שיוכלו גם לעבור הדרכות והשתלמויות בבתי חולים הגדולים. התברר שלסטודנטים שתקופת לימודי התיכון שלהם היתה בפריפריה יש סיכוי גדול יותר לחזור לשם כרופאים ואולי יש לתת עדיפות מסוימת לקבלה בבתי ספר לרפואה לסטודנטים שגדלו בפריפריה".

המלצות נוספות הן שבזמן הלימודים, החשיפה לרפואה ראשונית כחלק מהרוטציה שהסטודנט עובר תיעשה לא במרכז רפואי גדול אלא דווקא במרכז רפואי קטן יותר או בקהילה, עם העדפה לעשות זאת בפריפריה. "אנחנו מציעים שרוטציות ייעשו גם במרפאות הפריפריה וכן לעודד רופאים ברפואה ראשונית שכבר עובדים בהן לשמש מנחים לסטודנטים. אנחנו גם חושבים שיש לשלוח מתמחים לרפואה ראשונית לעבור תקופת רוטציה בקהילה וכי רופאי משפחה יעסקו גם בהוראה. זו אולי דרך לחשוף את הסטודנטים למקצוע.

 

מסקנות אלו מתכתבות יפה עם המיזם שלנו. הפרטים יתפרסמו בהמשך…