העומס על הצוות הרפואי מוביל לטעויות ולתביעות משפטיות, ובעקבות זאת לבדיקות מיותרת ולהגדלת העומס על הצוות ■ הפתרון הוא העסקת מומחים לבטיחות ולהנדסת אנוש – אבל המערכת והרגולטור מתחבאים מאחורי ספר נהלים בלתי אפשרי.

לכאורה, אין קשר בין שתי הידיעות על רשלנות רפואות שהתפרסמו ב–13 במארס — האחת בעמוד הראשון של "הארץ" והאחרת ב–TheMarker. כל אחת מהן עוסקת בבעיה ובפתרון המוצע על ידי מומחים לשדה הצר הזה, כמו סוס שראייתו מוגבלת לשביל שלפניו.

הידיעה מאת רוני לינדר־גנץ ב–TheMarker עוסקת בכך ש"שחיקה מובילה לבדיקות מיותרות, טעויות רפואיות ונזק כלכלי כבד למערכת.

הידיעה ב"הארץ" מאת עידו אפרתי מבשרת על "זינוק במספר התביעות עקב רשלנות רפואית".

שתי הידיעות מבוססות היטב על סקרים ומחקרים בנושא רפואי, אבל ההיבטים שונים לחלוטין, כאילו אין דבר שמגשר בין שני העולמות. הרי ככל שהשחיקה גוברת, גדלה הסבירות לטעות, ובעקבות הטעות תגיע תביעה משפטית. ככל שמספר התביעות עולה, עומס העבודה גובר והצורך לבצע רפואה מניעתית, כלומר בדיקות מיותרות, עולה — ועמו העומס על הצוות הרפואי.

הפתרון לשחיקה, לפי מנכ"ל משרד הבריאות, יהיה "תקציב לטיפול בשחיקה ובאלימות"; ואילו אחת הסיבות לתביעות משפטיות, לפי הידיעה ב"הארץ", היא "הרחבת העילות לתביעה".

אולם הדרך לפתרון הבעיות אינו על ידי הגבלת העילות לתביעה או הוספת אבטחה למחלקות בית החולים. הפתרון הנכון שונה ופשוט למדי — אבל לצערי אינו מקובל על הרגולטור בשל עלות לא מבוטלת ובורות מזעזעת.

חברות תעופה, מנהלי תעשיות עתירות סיכונים, בתי חרושת ובהם אלפי עובדים — כולם מעסיקים מומחים לבטיחות ולהנדסת אנוש כדי לשפר את תנאי העבודה ולהגביר את הבטיחות. המומחים אפילו מוצאים דרכים יצירתיות כיצד ליצור אווירה ותרבות של בטיחות במוסד שבו הם עובדים. הם מגמישים את שעות העבודה ומשפרים תנאים באמצעות התאמת התאורה, צורת הישיבה, הטמפרטורה ועוד מאות משתנים המביאים את העובד להזדהות עם מקום עבודתו ולהיצמד לנוהלי בטיחות.

כל אחד במערכת חושב שבטיחות היא ערך חשוב, אבל דווקא במקום שבו מחיר הטעות אינו רק תביעה משפטית אלא גם פגיעה אנושה בחיי אדם ובגופו — שם נושא גיהות העובד מוזנח. הוא מוזנח על ידי הרגולטור, מוזנח ברמת בית החולים והמחלקה, ומוזנח ברמת ההתייחסות לעובד ולמקום עבודתו. בית החולים לא מעסיק מומחים להנדסת אנוש, אלא עורכי דין וחשבים; מנהלי "כוח אדם" ולא מנהלי "אדם". גם ארגוני העובדים של הרופאים אינם דורשים דרישות מינימום של תנאי עבודה, כמו שיש לנהגי משאית או לטייסים. אין כל הגבלה על שעות העבודה של מנתח, אין עזרים לרופאים ולאחים, ואין מסירים מהצוות הרפואי את העול המיותר של פעילות שאינה רפואית.

הצלקת ורגשות האשם של הרופאים או האחים, אם גרמו נזק, אינם מוטלים בספק — ולאחר מכן בבית המשפט הם מוקעים כרשלנים ופושעים; ואילו המערכת והרגולטור מתחבאים מאחורי ספר הנהלים הבלתי־אפשרי, מאחורי דוברים המסבירים כי משרד הבריאות עושה מעל ומעבר למען הבטיחות — הגם שהוא מפרסם הנחיות והוראות ללא הוספת אמצעים, בבחינת "תבן אין ניתָּן לעבדיך", ובכך מתחיל מעגל קסמים של תביעות ושחיקה. במשרד הבריאות למשל אין מומחי הנדסת אנוש רפואית, ולכן בעיקר אוספים שם נתונים ומצהירים שיילחמו בבעיה בעזרת חוק, חקיקה, כסף וחקירות בדיעבד. כל אלה מובילים ישירות לידיעות כמו אלה שפורסמו באחרונה. כמה חבל, שהרי השחיקה והתקלות ניתנות למניעה.


פרופ' דונחין הוא רופא וחוקר בתחום