חיזוק רפואת המשפחה – כיעד לאומי שימנע את הצפיפות בבתי החולים – האין זה ברור? במקום לחפש את הפתרון בבסיס מערכת הבריאות מתרכזים בקצה הפירמידה הקורסת… אבסורד! כתבות טלביזיה מחפשות רייטינג בחדרי המיון, במחלקות האשפוז ובאזורים הרחוקים מהמרכז – מהרפואה הנוצצת…

שני מאמרים להדגמה:

הגרף שמראה מתי התחילה הצפיפות בבתי חולים – ולמה

פרופ' דרור פייטלסון דהמרקר 7/2

ההיסטוריה של ישראל נחלקת לשתי תקופות. ב-30 השנים הראשונות ממשלות מפא"י הצליחו לבנות בתי חולים בקצב שבו האוכלוסייה גדלה. 40 השנים מאז המהפך של 1977 הן סיפור אחר לגמרי. הצירוף של חורף עם בחירות מבטיח שמערכת הבריאות תהיה בכותרות. יש מי שמדווחים על הצפיפות במחלקות ועל החולים במסדרונות; יש מי שקוראים להוספת תקנים של רופאים ואחיות כדי שיוכלו לתת טיפול ראוי; יש מי שמחשבים כמה מיטות אשפוז צריך להוסיף; אבל אין מי שמסתכל על נתונים קונקרטיים שמתארים איך הגענו למצב הזה. בואו נתמקד במיטות האשפוז בבתי החולים הכלליים (כלומר בלי מוסדות גריאטריים או לחולי נפש). משרד הבריאות והלמ"ס אוספים מידע על מספר המיטות שיש בכל שנה, והנתונים האלה מראים שמספר המיטות עולה. אבל בעצם מספר המיטות עצמו הוא לא נתון משמעותי. האוכלוסייה בישראל גדלה כל הזמן, וברור שכשהאוכלוסייה גדלה צריך יותר מיטות בבתי החולים. השאלה היא אם מספר המיטות גדל בקצב שמתאים לקצב גידול האוכלוסייה.

לכן במקום להסתכל על מספר המיטות, מה שמעניין הוא היחס בין מספר המיטות לגודל האוכלוסייה – למשל מספר המיטות ל-1,000 נפש. כשמחשבים את מספר המיטות ל-1,000 נפש שנה אחרי שנה ומציירים מזה גרף, יש כמה דגמים אפשריים. אם מספר המיטות עולה בהתאמה לגידול באוכלוסייה, נצפה לראות קו אופקי: כל פעם שהאוכלוסייה גדלה גם מספר המיטות גדל בהתאמה, והיחס נשאר קבוע. אם מספר המיטות גדל יותר מהר מהאוכלוסייה, נצפה לראות קו עולה. לחילופין, אם מספר המיטות גדל לאט מדי, נצפה לראות קו יורד.

המסע החברתי: היחס בין מספר המיטות לגודל האוכלוסיה הוא נתון משני לחלוטין ליחס שבין גיל המטופל לבין זמן הטיפול המוקצב לו ברפואת הקהילה. לפי נתונים משרותי בריאות כללית, בגיל 70-80 זוכה הוותיק לארבע חמש דקות לביקור אצל הרופא. ברור שבמצב כזה צריך המון מיטות בבית החולים!

כשעושים את זה עבור מספר המיטות בבתי החולים בישראל, מתקבל הגרף הבא. על פניו גרף פשוט לגמרי. אבל כשציירתי אותו בפעם הראשונה לא יכולתי להאמין שזה יוצא כל כך חד וברור. מה שרואים הוא שמנקודת מבט של מיטות בבתי חולים, ההיסטוריה של ישראל נחלקת לשתי תקופות. ב-30 השנים הראשונות ממשלות מפא"י הצליחו לבנות בתי חולים בקצב שבו האוכלוסייה גדלה, ומספר המיטות ל-1,000 נפש נשאר בתחום שבין 3.3-3. למרות גלי העלייה העצומים, למרות שלא היה כסף, למרות המלחמות והוצאות הביטחון, עמדו במשימה ובנו את מערכת הבריאות ביחד עם שאר המדינה.

40 השנים מאז המהפך של 1977 הן סיפור אחר לגמרי. באופן מובהק הפסיקו להשקיע את אותם המשאבים, וכתוצאה מכך מספר המיטות ל-1,000 נפש הלך וירד שנה אחרי שנה. כיום הוא הגיע כבר ל-1.8 מיטות ל-1,000 נפש, שזה ירידה של 45% יחסית למה שהיה ב-1978. אז הצפיפות והבעיות של מערכת הבריאות כיום הן לא בגלל ביבי. כלומר הן גם בגלל ביבי, כי הוא ראש הממשלה כבר 10 שנים והמשיך את המגמה הזו. אבל הסיפור הגדול הוא שזו מגמה עקבית שמשותפת לכל הממשלות ב-40 השנים האחרונות. מה שאנחנו רואים כיום הוא תוצאה מצטברת של השקעת חסר במשך 40 שנים ברציפות. גם אם נשנה את המגמה ייקח הרבה שנים למלא את החסר.

אחת הסיסמאות במחאה החברתית של קיץ 2011 היתה "זו לא טעות, זו מדיניות". הנתונים מראים שזו לא סתם סיסמה קליטה. זה באמת כך באופן מילולי.

המסע החברתי: המדיניות הנדרשת ע"י קובעי המדיניות חייבת לעבור דרך חיזוק רפואת המשפחה ושיפור סביבת העבודה של רופאי המשפחה. ללא שינוי חשוב במדיניות ובפעולה אלו, הקריסה תמשיך ותחמיר שבעתיים!

עוד כתבה בתאטרון האבסורד:

משרד הבריאות דורש מהאוצר להעלות מיידית את תעריף יום האשפוז

דרישת סגן שר הבריאות נועדה להפחית תמריץ הקופות לשלוח מטופלים לאשפוז | קופות החולים מתנגדות בתוקף לכל שינוי בתעריף וטוענות שמדובר בניסיון להעביר את גירעון בתי החולים אליהן.

משרד הבריאות פנה לוועדת המחירים בבקשה להעלות מידית את התעריף שמשלמות קופות החולים עבור אשפוז במחלקות הפנימיות. כך מדווח הבוקר (ד') היומון "כלכליסט". בדיווח של הכתב אדריאן פילוט צוין כי בפני סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, הדורש להעלות את מחירי האשפוז באופן מיידי, עומדת התנגדות נחרצת של הקופות. דרישת ליצמן נועדה להפחית תמריץ הקופות לשלוח מטופלים לאשפוז.

ראש חטיבת הרפואה במשרד הבריאות, ד"ר ורד עזרא, פנתה בתחילת השבוע לוועדת המחירים המשותפת למשרד הבריאות ולמשרד האוצר בדרישה להעלות באופן מיידי את תעריפי האשפוז. במכתבה, כך מדווח, כתבה ד"ר עזרא כי המחלקות הפנימיות מתמודדות עם עומס גודל וצפיפות גוברת שנגזרים משיעור נמוך של מיטות, שעומד כיום על 1.54 ל־1,000 נפש – ירידה של 6% בהשוואה ל־2010. עוד ציינה כי בשל מצוקת המשאבים, נוצרים זמני המתנה ארוכים לבדיקות וטיפולים, ו"לכן קיים צורך ממשי בהעלאת תעריף האשפוז במחלקות הפנימיות". לפי מחירון משרד הבריאות, תעריף יום אשפוז במחלקה פנימית עומד על 2,243 שקל, אך לאחר כל ההנחות שניתנות לקופות החולים, הסכום שמגיע לבתי החולים עומד על 1,570 שקל. בנוסף, כשקופת חולים עוברת את מכסת המטופלים שנקבעת בינה לבין בית החולים (במסגרת הסכם שמכונה "קאפ"), התשלום יורד ל־450 שקל בלבד. עלות יום אשפוז עבור בית החולים -3,000 שקל. בדיווח נמסר כי קופות החולים מתנגדות נחרצות לכל שינוי בתעריף, טוענות שמהלכים אלה הם "דרך לא ממש אלגנטית להעביר את גירעון בתי החולים לקופות החולים". עוד טוענות הקופות כי עלות של 3,000 שקל ליום אשפוז – מוגזמת.

בעוד משרד הבריאות טוען שוועדת המחירים משותקת מאז 2016 בשל חילוקי דעות פנימיים וכל שינו בתעריף מחייב חקיקה אלא שהכנסת כיום איננה פעילה, משרד האוצר מסר כי "לא נעשתה כל פנייה לוועדת המחירים ממשרד הבריאות בבקשה להעלות את תעריף האשפוז במחלקות הפנימיות. הטענה כי 'ועדת המחירים משותקת' אינה נכונה. הוועדה מתכנסת באופן שוטף".

המסע החברתי: האם "הפחתת תמריץ הקופות לשלוח מטופלים לאשפוז", תשפר את הטיפול בהם או תהרוג אותם?? 

הצטרפו למסע החברתי להבראת הרפואה להיות חלק משינוי האבסורד לכוון של פתרונות אמיתיים מהשורש.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן