מאמרים מהשבוע האחרון שהתפרסמו בדוקטורס אונלי, העוסקים במצוקת המחלקות הפנימיות ולא במקור הבעיה – בעומס שברפואת הקהילה.

זו לא מחלת השפעת העונתית – זו קריסת מערכת הבריאות הציבורית

במקום לתת הסברים מפוקפקים ולשים פלסטר על שבר גדול באמצעות הבטחה שנראית תלושה מהמציאות לתוספת 200 מיטות בשנים הקרובות, יש לתכנן מחדש את ליבת האשפוז הציבורי, את המחלקות הפנימיות

ראש הממשלה ושר הבריאות מר בנימין נתניהו, שר האוצר (החברתי) מר משה כחלון, סגן שר הבריאות הרב יעקב ליצמן, שמי אבישי אליס (פרופ'), משמש מנהל מחלקה פנימית בבית חולים ויו"ר האיגוד לרפואה פנימית בישראל. פונה אליכם בשם עמיתיי למקצוע וכלל עובדי המחלקות הפנימיות בארץ. זו לא השפעת ולא תחלואת החורף העונתית, כפי שמשתמע בטעות ובאי דיוק מתגובות משרד הבריאות. כשעשרות שנים כמעט ולא בונים, משקיעים במשורה ובקושי מתייחסים למחלקות הפנימיות – אין להתפלא שבאה מפולת. ככה היה קורה בדיוק לו היו מפסיקים לבנות כיתות לימוד ולא היה איפה להכיל את כל התלמידים, כך קורה כשלא בונים די כבישים ורכבות. האוכלוסיה גדלה, מזדקנת, והתחלואה הופכת למורכבת יותר.

בקיץ זו היתה העכברת ואז החצבת. בסתיו המחלות העונתיות, וכעת השפעת – נו באמת? 365 יום בשנה יש עומסים כבדים במחלקות הפנימיות. לא בכדי בשנים האחרונות ממוצע ימי האשפוז בפנימיות ירד לארבעה ימים בלבד. זו לא הרפואה שכל כך התקדמה, זה אנחנו שנאלצים לשחרר במהירות את החולים שלנו כדי לפנות מיטות לחדשים תחתיהם, בשיטת "המיטה החמה".

במקום לחפש הסברים מפוקפקים ולשים פלסטר על שבר גדול באמצעות הבטחה שנראית תלושה מהמציאות, לתוספת 200 מיטות בשנים הקרובות, במקום לדבר על חווית המטופל (איפה: במסדרון?!), אנו מצפים מאגף התקציבים באוצר, יחד עם משרד הבריאות, ובברכת ראש הממשלה (ואפילו שהמדינה לפני בחירות), לשבת איתנו בבהילות, כדי לתכנן מחדש את ליבת האשפוז הציבורי – את המחלקות הפנימיות. אנחנו מבקשים להוציא סוף סוף לפועל תכנית חירום לגיוס עוד 300 רופאים מומחים לפנימיות (כי השורות מתדלדלות, והקיימים פשוט קורסים מהעומסים הלא אנושיים), להשקעה בתשתיות הרפואיות, לניהול יעיל וחכם יותר של האשפוז הביתי, בעזרת הפנימיות, לחשיבה בראש גדול על מבנה בית החולים במאה ה-21, לחלוקת תשומות הגיונית יותר בבית החולים, לחישוב מחדש של עלויות האשפוז והפרוצדורות הרפואיות ועוד.

די! מרחו אותנו בהבטחות שווא שנים. הפצרנו כבר בקיץ, אחרי מגעים מתמשכים עם משרד הבריאות, להקים ועדה, שתקבל החלטות על רפורמות אמיתיות, על מודל תמרוץ לפנימיות, על פתרונות שורש. במקום זה, התגובות עד כה הן לא רציניות. זורקים עצמות לנו ולציבור בכדי להרגיע ומחפשים תירוצים למצב. אנחנו לא נפסיק לספר את הסיפור הקשה של השטח. של הרופאים, האחיות, העובדים הפארא-רפואיים, של המאושפזים אצלנו.

הגיעו מים עד נפש. אם ראש הממשלה, שר האוצר, סגן שר הבריאות, אם ראשי המפלגות, שרובם בינתיים טומנים ראשם בחול, לא מבינים – אז אנחנו כאן כדי לצרוח בקול גדול: זאת קריסת מערכת הבריאות הציבורית, וזה רק מחמיר משנה לשנה!

אכן קריסת מערכת הבריאות הציבורית! אבל לא נוושע בתוספת תקנים לראש הפירמידה – למחלקות האשפוז הפנימיות, כאשר הצרה האמיתית מתקיימת בחוסר המשווע של מומחים ברפואת המשפחה במערכת הרפואה הקהילתית. החוסר והעומס מביא לכך שבמקום שהחולים יטופלו כראוי ברפואת הקהילה הם פונים על לא עוול בכפם לבית החולים, מעמיסים על האשפוז ומונעים טיפול ראוי בחולים מורכבים וקשים שאכן ראויים למחלקה הפנימית! 

חם, חם יותר – פר' רביד מתקרב למקור הבעיה:

המצוקה ותחושת המחסור במערכת הבריאות כמעגל קסמים ללא מוצא

כשמצבו הרפואי של החולה הוחמר או כשנמאס לו להמתין לעזרה רפואית שאינה באה מהמערכת האמבולטורית, בית החולים הוא המוצא האחרון, זה שגם ממנו משוחרר החולה מבלי שהטיפול בו הסתיים, וחוזר חלילה

בישראל יש מחסור חמור ברופאים. זאת יאמר כל אדם שנזקק באחרונה לרופא. מי שמבקש להזמין ביקור אצל רופא המשפחה בערים הגדולות וביישובי מרכז הארץ ממתין 10-3 ימים עד שיתקבל. במקומות מרוחקים, בפריפריה, זמן ההמתנה ארוך אף יותר. מי שמופנה לרופא מומחה ימתין שבועיים  ועד לחודשים רבים, תלוי באזור מגוריו ובמומחיות המבוקשת. במקרים רבים התשובה שהחולה יקבל היא כי "אין תורים". הוא לנפשו. אם האמצעים בידיו, יחפש רופא פרטי ואם לאו, בעיה. אם מצבו יחמיר, או אז יופנה למיון בבית חולים. אמנם ימתין שעות רבות לבדיקה אך במקרים רבים יטופל או יופנה למרפאות בית החולים. הטיפול בו יהיה יותר מורכב, יותר יקר ולא פעם ייקטע כיוון שקופת החולים בה הוא חבר תסרב לתת לו הפניה (טופס 17).

בבתי החולים, רופאים מעטים מדי מתמודדים עם עומס רב. שעות עבודה ארוכות ושחיקה מהירה יוצרות קושי לשמור על מאור פנים ועל סבלנות כלפי המטופלים. במקצועות נדרשים (בהם ניתן לשלב עבודה פרטית מיד לאחר ההתמחות) התקנים מלאים. במקצועות העוסקים בחולים הקשים יותר (רפואה פנימית, גריאטריה, שיקום, כירורגיה כללית וילדים, ניאונטולוגיה), בהם הסיכוי לפרקטיקה פרטית נמוך, קשה למצוא רופאים שימלאו את השורות.

בישראל עובדים כ-27,000 רופאים. שיעורם באוכלוסיה הוא 3.1 לאלף נפש, מעט נמוך מהממוצע (3.4/1,000) במדינות ה-OECD אך בהחלט לא קטסטרופלי. מדוע, אם כן, המצוקה ותחושת המחסור. שורש הבעיה הוא בהרכב כוח האדם הרפואי (בעיקר בשיעור הנמוך של מומחים), בתרבות עליה גדלו הרופאים (בעיות שפה ומשמעת עבודה) ובארגון העבודה בקופות החולים.

למעלה מ-60% מהרופאים בישראל הם בוגרי חו"ל. שיעור זה אינו צפוי לקטון כיוון שגם כיום שיעור לומדי הרפואה הוא 60/40 לטובת הלומדים בחו"ל. רוב הרופאים אינם יודעים להקליד בשיטה עיוורת. הזמן המועט העומד לרשותם לכל מטופל מוקדש ברובו להקלדה. רק שליש מרופאי המשפחה הם מומחים. עומס העבודה והעדר מבחני ביניים מצמצמים מאוד את היכולת ואת המוטיבציה לעדכון הידע הרפואי. לכן, קיימת בריחה מאחריות. כל בעיה מעט לא שגרתית, גם כזו שרופא משפחה אמור ויכול להתמודד עימה, אם יתאמץ מעט, מועברת למומחה. במקצועות רבים למעלה ממחצית המטופלים המופנים למומחה אינם זקוקים לו כלל. חולה שבעייתו לא נפתרה חוזר פעם אחרי פעם. מתקיים מעגל קסמים: עומס חולים גדל והולך ועוד פחות זמן לכל חולה וקושי גובר לפתור בעיות. חלק מההפניות, וחלק גדול יותר מההפניות העצמיות לחדרי מיון בבתי חולים, נעשות כיון שהמערכת האמבולטורית לא פתרה בעיה או כלל לא טיפלה בה.

כשמצבו הרפואי של החולה הוחמר או שנמאס לו להמתין לעזרה רפואית שאינה באה, בית החולים הוא המוצא האחרון; ואז העומס בבתי החולים גדל, החולים משוחררים מבלי שהטיפול בהם הסתיים, הם חוזרים למערכת האמבולטורית הסובלת מאי ספיקה כרונית והמעגל לא נסגר.

(המאמר פורסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות")

לא, פר' רביד הנכבד, אמנם התקרבת לשורש הבעיה, אך ניכר שאף פעם לא התנסית ברפואה ראשונית בה צובאים על דלתך עשרות חולים והזמן הממוצע לחולה מעל לגיל 65 הוא כחמש דקות!! גם רופא מדופלם כמוך היה "בורח מאחריות" כדבריך רק כדי לשרוד ולהגיע הביתה בשלום…אין שום אפשרות לרפואה מינימלית, שלא לדבר על סבירה, במערכת הרוסה שכזו!! אבל במקום לנסות ולפתור את הבעיה במקום החשוך והקר של חוסר רופאים ברפואת הקהילה, פונים בטעות למקום המואר בזרקורי התקשורת של מחלקות האשפוז!

נכון, המעגל לא ייסגר והמערכת תמשיך להתמוטט אם לא יגיע חיזוק משמעותי ודחוף בדמות מאות מומחים לרפואת המשפחה שיוזרמו למערכת הבריאות.

הצטרפו למסע החברתי להבראת הרפואה כדי לבנות ביחד ביטחון בריאותי לתושבי ישראל על בסיס מחודש מקצועי ויעיל למערכת הבריאות.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן