סוף סוף יש התעוררות במערכת הפוליטית:

קמפיין מחאה חדש של הר"י קורא לממשלה: "אל תשימי עלי פלסטר"

ההסתדרות הרפואית קוראת לממשלת ישראל ולראשי המפלגות לשים את מערכת הבריאות הציבורית בראש סדר העדיפויות | לקראת הבחירות נוקבות המפלגות השונות בסכומים שישקיעו בבריאות

ההסתדרות הרפואית פתחה אתמול (א') בקמפיין הסברתי נרחב תחת הכותרת "תפסיקו לשים עלינו פלסטר" ובו נקראים ממשלת ישראל וראשי המפלגות לשים את מערכת הבריאות הציבורית בראש סדר העדיפויות, "נוכח הזלזול המתמשך של מקבלי ההחלטות וחוסר מענה להידרדרות המתמשכת במצבה של המערכת", ציינו בהר"י.

פרופ' ציון חגי, יו"ר ההסתדרות הרפואית הזהיר עם העלאת הקמפיין כי המצב הנוכחי יביא לכך ש"הציבור כולו משלם ועוד ישלם בחייו". "אנחנו קוראים לציבור להצטרף למאבק החשוב הזה", אמר יו"ר ההסתדרות הרפואית. "זה החיים של כולנו וממשלת ישראל חייבת להבין שהמצב הנוכחי לא יוכל להימשך. פתרונות צריכים להינתן לטווח הארוך, לבעיות עומק, ואי אפשר להמשיך לשים פלסטר קטן על בעיות גדולות. "בשנים האחרונות חלה הרעה ניכרת במערכת הבריאות בישראל והציבור משלם על זה בחייו. בשטח, קיים מחסור חמור במיטות, חולים מאושפזים במסדרונות, רופאים עובדים סביב לשעון, יש תורים בלתי נגמרים לבדיקות בסיסיות ולרופאים מומחים, יש מחסור בתקנים ויש אלימות כלפי צוותים רפואיים לצד פערים שרק הולכים ומעמיקים בין הפריפריה למרכז.

"הציבור בישראל ממתין בממוצע שמונה שעות במיון עד שהוא מקבל מענה רפואי; תפוסת המיטות עומדת כיום על 93.8% – הרבה מעל הממוצע בעולם (75.5%) והרבה מעל מדינות כמו טורקיה, הונגריה ולטביה. בין 5,000 ל-6,000 איש בשנה מתים בישראל – כ-500 מדי חודש – רק מזיהומים נרכשים בבתי החולים, וזאת בגלל הצפיפות. "לפיכך, ההסתדרות הרפואית בישראל, שהיא הארגון היציג של הרופאות והרופאים בארץ, קוראת בזה לממשלת ישראל ולראשי המפלגות לשים את מצבה של מערכת הבריאות בראש סדרי העדיפויות ולהתחייב להילחם על זכות בסיסית – הזכות לבריאות!".

בתוך כך מסר אתמול היומון "כלכליסט" כי ראשי כמה מהמפלגות המתמודדות בימים אלה לקראת הבחירות ב-9 באפריל כבר פיזרו שלל הבטחות על נכונות להקצות כספים כדי לרכוש את לב הבוחרים נוכח מערכת הבריאות הציבורית העוברת עתה את ימיה הקשים ביותר מאז נחקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי ב-1995.

בני גנץ הבטיח להכריז על מצב חירום, לתמרץ מיידית את לימודי הרפואה, להקים בית חולים נוסף בצפון הארץ ולהרחיב בתי חולים קיימים. "יש עתיד", עוד בטרם התאחדה עם גנץ, הבטיחה להשקיע במערכת הבריאות באופן חד פעמי עשרה מיליארד שקל וזאת בנוסף להגדלת הבסיס לתקציב משרד הבריאות בעוד 7.5 מיליארד שקל בחמש השנים הבאות, 1.5 מיליארד מדי שנה וכל זאת ללא העלאת מסים אלא רק בשינוי סדר העדיפויות. מפלגת העבודה נקבה בתוספת של 7.5־8 מיליארד שקל בתוך חמש שנים כאשר המקור לכסף תהיה העלאת מס הבריאות בכ-0.5%.

ועוד מתוך כתבה של פרופ' רביד:

עד לשיקומה המלא, למערכת הבריאות נדרשות תכנית התייעלות והחייאה מיידית

עידוד התייעלות ותקצוב שוטף ריאלי, שינוי תעריפי שירות לא ריאליים ותחרות על איכות וזמינות ללא תלות בהסכמים מתוסבכים, יאפשרו להתמודד עם העומס ולשרוד המשבר הנוכחי ואת התקופה הארוכה עד לשיקום ממשי

מדיניות מכוונת של ממשלות ישראל גרמה לייבוש מערכת הבריאות והביאה אותה לסף קריסה. מ-1990 נבנה רק בית חולים אחד ("אסותא אשדוד", 300 מיטות), שיעור מיטות האשפוז ל-1,000 נפש בבתי חולים כלליים ירד מ-2.1 בשנת 2000 ל-1.78 כיום, שיעור הרופאים ירד ושיעור האחיות נותר נמוך כשהיה. מחסור חמור ברופאים מומחים, מחסור במכשירי אבחון ושיטת תגמול לרופאים על כמות המטופלים הרשומים או על כמות הביקורים ולא על איכות, גרמו להיווצרות תורים ארוכים כמעט לכל פעולות האבחון, לבדיקות ולניתוחים ולזליגה גוברת לרפואה פרטית.

שיא המשבר, שהגיע לנקודת רתיחה עקב ריבוי תחלואת חורף, הוא בחדרי המיון ובמחלקות הפנימיות. התקשורת רוויה בדיווחים על הפגיעה בכבוד האדם ועל הכשלים בטיפול כתוצאה מהצפיפות ועל העומס הבלתי אפשרי  המוטל על הצוותים הרפואיים. קיימת תמימות דעים כי מקור הרע הוא בתת תקצוב של מערכת הבריאות. יישור קו עם ההוצאה הלאומית לבריאות במדינות אירופה (11%-9% מהתל"ג, לעומת 7.4% אצלנו) מחייב  תוספת שנתית של כשבעה מיליארד שקל, והיא בלתי ריאלית במציאות הנוכחית.

לתכנית התייעלות נדרש, בעיקר, שינוי תודעה משמעותי במערכת הבריאות ותקציב צנוע יחסית.

קופות החולים חייבות להנהיג שיטות המתגמלות את הרופאים על איכות ולא רק על כמות: איזון פרמטרים קליניים במחלות נפוצות (יתר לחץ דם, סוכרת, מחלות לב, מחלות מפרקים וכו') ופתרון בעיות לפי פרמטרים מוסכמים. חייבת להיות בקרה על הפניות לחדרי מיון, חייב להפסק  לחלוטין הנוהג לתת בידי החולה הפניה למיון "אם המצב יוחמר". חייבת להיות בקרה על הפניות ליועצים (כיום, הפניות רבות ליועצים נועדו להוריד עומס מרופא המשפחה  ואינן מחייבות מומחיות ספציפית). צוותי חשיבה שימצאו שיטות לתגמל על יעילות ועל שביעות רצון מטופלים יגרמו, בסופו של יום, להורדת העומס על מומחים ועל חדרי המיון ולסיפוק גדול יותר לרופאי משפחה.

(המאמר התפרסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות")

המסע החברתי להבראת הרפואה: אכן רעיון בונה וחשוב לחיזוק הרפואה הקהילתית. יחד עם זאת לא "בקרה על הפניות לחדרי מיון וליועצים" היא הפתרון אלא תגביר את הבעיה – את העומס והשחיקה של רופאי הקהילה. אם רוצים למצוא פתרון שורשי, חייבים לשפר את סביבת העבודה של רופאי המשפחה, לאפשר להם להקציב את הזמן הנאות לכל מטופל ולתגמל אותם על מועילות למטופל ולא על יעילות (קצב מטופלים לשעה). לשם כך חייבים להזרים עוד מומחי רפואת המשפחה למערכת הרפואה הקהילתית הקורסת. זה יהיה פתרון מועיל ויסודי לכל מערכת הבריאות! ולא העלאת מס הבריאות.

ראו בהקשר זה גם את הכתבה הבאה:

הזקנה במסדרון צריכה יד מלטפת, לא חדר – הדקות המעטות מדי שיש לרופא להקדיש למטופל צריכות להיות מנוצלות להקשבה, שיחה, בדיקה והסבר למטופל

יואב יחזקאלי  דה מרקר23.02.2019 17:28

הזקנה במסדרון זכתה להתעניינות מחודשת כמייצגת את המחסור במשאבי הבריאות, ובצדק. על אף ההתקדמות בטכנולוגיות הבריאות היא עוד כאן, עם ההשפלה והסבל. חוויתי, כרבים, אשפוז של בן משפחה בערוב ימיו. האשפוז היה בחדר גדול ויפה, בתנאים טובים בהרבה מהזכור לי כמתמחה ברפואה פנימית לפני 25 שנה.

ואולם, מה שהיה חסר היה דווקא תשומת לב ואמפתיה. אולי הזקנה במסדרון שאיש צוות היה יושב לידה כמה דקות ומלטף את ידה, היתה מעדיפה להיות במסדרון עם תשומת הלב מאשר לשכב בחדר נאה אך בודדה ועזובה.

מערכת הבריאות אינה בת קיימא לאורך זמן. חסרים בה כוח אדם ומשאבים לתת מענה להזדקנות האוכלוסייה. אבל כל השקעה שתיעשה במבנה ובתהליכי העבודה הקיימים לעולם לא תדביק את התפתחות הצורך ולא תניב את התוצאה הרצויה – יותר בריאות לאוכלוסייה. זאת מפני שבעיות השורש נותרות על כנן: מערכת יחסים מטפל-מטופל היא צרכנית ונעדרת אמון; היעדר שיתוף אמיתי ואחריות של המטופל לטיפול בו עצמו; רופאים ועובדים שחוקים עד דק שהחמלה אבדה להם בעומס הכבד; ורפואת קהילה שאינה מצליחה להעניק את הטיפול הדרוש, כדי שפנייה לחדר מיון ואשפוז יקרו רק במקרים דחופים באמת.

דרוש שינוי יסודי במרקם היחסים שבין המטופל, המטפל והמערכת, ולהחזיר את החמלה והאמון החיוניים לריפוי. איך יוצרים את התנאים שיאפשרו לחמלה ולאמון לשגשג מחדש? מתמקדים בתיקון ליבת העיסוק של מערכת הבריאות: המפגש הטיפולי שבין המטפל למטופל. הדקות המעטות מדי שיש לרופא להקדיש למטופל צריכות להיות מנוצלות להקשבה, שיחה, בדיקה והסבר למטופל. כיום, רוב זמן המפגש הרופא עסוק באיסוף מידע ממספר מסכי מחשב, באינטגרציה שלו ובתיעוד בהקלדה של המפגש. שדרוג התיק הרפואי הממוחשב עם הצגה אינטגרטיבית וידידותית של הנתונים לרופא וטכנולוגיות חדשות לתיעוד בזמן אמת, כמו מערכת זיהוי קולי, ישנו דרמטית את המפגש. פתיחת התיק הרפואי לצפייה בשקיפות מלאה למטופל תחזק את שיתופו ואחריותו לטיפול בעצמו.

עבודה מארה"ב הראתה שלרופא המשפחה חסרות 6 שעות בשבוע כדי לעסוק במניעה ולא רק בטיפול בתחלואה חריפה חולפת. במפגש יעיל יותר יוכל הרופא להפנות קשב למניעת מחלות כרוניות שהפכו למגיפה. יהיה זמן להסבר מתי אין צורך להגיע למרפאה ובכך למנוע ביקורים מיותרים המעמיסים על המערכת שלא לצורך. סקר רחב שערך משרד הבריאות לאחרונה הראה שחיקה עצומה של רופאים, אחיות ועובדים. מטפל שחוק אינו מסוגל להעניק טיפול איכותי. מפגש יעיל יותר עם זמן לשיח משמעותי יהווה גם צעד מונע ונוגד שחיקה של המטפלים.

חיזוק רפואת הקהילה יפחית את העומס הקיים על בתי החולים וחדרי המיון, עומס שאינו מחויב המציאות. עבודות שונות הראו שמערך חזק של רפואה ראשונית (רפואת משפחה וילדים) וקשר עם רופא קבוע המייצר אמון יעניק רפואה איכותית וזולה יותר, עם פחות הפניות מיותרות לייעוצים ולבדיקות.

הסטת אשפוז מבתי החולים לאשפוז בבית אפשרית תוך שימוש בטכנולוגיות חדשניות, ותשמור את מיטות האשפוז החסרות למצבים בסיכון גבוה בלבד. כך תפחת ההדבקה המיותרת בזיהומים נרכשים בבתי החולים, הגורמת כיום לתמותה של אלפי חולים בשנה בארץ. רפואה מרחוק זמינה ונגישה בתקשורת ויזואלית בין המטופל לרופא גם היא תחסוך פניות המגיעות היום למרפאות שלא לצורך. בבתי החולים ההשקעה צריכה להתמקד במחלקות מוכרות להתמחות, כדי לפתוח את הפקק הקיים בשדות קליניים להתמחות ולתת מענה למחסור ברופאים.

הצעדים הללו עולים כסף בהתחלה, אך יחזירו את ההשקעה בהמשך. מנהיגות שניחנה בראייה ארוכת טווח ומחוברת לשטח תוכל לרתום את העובדים הנפלאים של מערכת הבריאות להטמעת השינויים.

מעבר לצעדים המעשיים, דרוש שיח אחר. שיח על ערכי הרפואה הבסיסיים ולא רק על העמידה בתקציב, שיח שיגשר על הפער וישנה מציאות. אמון הוא המפתח בכל הרמות: אמון של המטופלים ברופאים, ושל עובדי המערכת במנהלים שלהם. אמון של משרד האוצר שמערכת הבריאות מסוגלת להתאים את עצמה לעתיד ולהשקיע את המשאבים במה שצריך יסייע להגדלה הראויה של תקציב הבריאות. אחרת נקבל אולי עוד מיטות, מכשירי MRI וכוח אדם, אבל לא יותר בריאות לאוכלוסייה הגדלה ומזדקנת.

הכותב הוא מומחה ברפואה פנימית ובמנהל רפואי, כיהן כרופא מחוזי, מנהל מחוז ומנהל אגף בקופות חולים

הציבור הרחב מוזמן להצטרף למסע החברתי כדי להביא לשינוי בסדרי העדיפויות בהקדם האפשרי – כל אחד חשוב!!

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן