תמונה אחת שווה אלף מילים: כך נראה אשפוז בבתי החולים ב-200% תפוסה

תסתכלו טוב טוב בתמונה שלפניכם כי מחר אולי תהיו אתם אלה שם, במסדרון או בחדר הצפוף, ללא פרטיות כשכבודכם נרמס לעיני כל

ישראל 2019, ואנחנו הצוותים הרפואיים מוצאים עצמנו מטפלים בחולים בתנאים לא תנאים – מרכיבים עירויים, מכניסים קטטר ומבצעים פעולות פולשניות אחרות כשהם שוכבים על מיטותיהם באשר הן, בחדרי האוכל ובמסדרונות הומי אדם. נכון, אמנם יש פרגוד המפריד בינם לבין העוברים הלוך ושוב במסדרון, אבל הוא אינו מסתיר את הבושה וגם לא מונע את העליבות או מצמצם את העלבון.

ישראל 2019 ועדיין אין מספיק חדרי אשפוז. חדרי הבדיקה, חדרי האוכל והמסדרונות מוסבים למרחבי אשפוז כי כשהתפוסה מגיעה ל-200%, צריך לנצל כל חלל ושטח, גם אם אינו מתאים. ישראל 2019 ופרטיות וסטריליות הן מותרות כי לדעת האוצר "אין הצדקה מבחינה משקית" להוסיף מיטות ולהגדיל תקנים. מיטות האשפוז שהובטחו ב-2017 עדיין לא הוקצו ותקני הצוותים הרפואיים עדיין מצויים בחסר ביחס למספר החולים.

ישראל 2019 ודווקא בעת הזאת, כשכולם משתלחים בכולם לפני הבחירות, חייבים להתאחד כי ככה כבר אי אפשר להמשיך. השאיפה לבריאות והצורך בריפוי הם המכנה המשותף לכולנו: חיידקים לא מבדילים בין ימין לשמאל, תאי סרטן תוקפים חרדים וחילונים כאחד, והמהירות בה נזכה לצנתור לב או מוח חשובה באותה מידה לערבים וליהודים.

אז תסתכלו טוב טוב בתמונה שלפניכם, כי מחר, חס וחלילה, אולי תהיו אלה אתם שם במסדרון, או בחדר הצפוף, ללא פרטיות כשכבודכם נרמס לעיני כל – עיזרו לנו לדרוש את הביטחון הבריאותי המגיע לכולנו!

(המאמר התפרסם לראשונה ב"וואלה")

המחלקות הפנימיות קורסות: "לעבור את הלילה בלי שאף אחד ימות"

אור רביד,מערכת וואלה! חדשות

המערכת החורפית כבר הגיעה ועמה גם העומסים החריגים במחלקות הפנימיות בבתי החולים ברחבי הארץ. מאות מטופלים שממתינים שעות ארוכות לטיפול רפואי, אליהם מצטרפים חולים רבים אחרים "שתקועים" בחדרי המיון, במחלקות לרפואה דחופה ובמחלקות האשפוז כי פשוט אין מקום מיטות פנויות במחלקות הפנימיות וככל שעולות שעות ההמתנה בלב מסדרונות בתי החולים, כך עולה גם רף הלחץ והעצבים.

"יש פה עומס כבד. אתמול קיבלנו משעות הצהריים עד שעות הבוקר 14 חולים, אלו מספרים שקשה להתמודד איתם, אבל אנחנו עושים את כל מה שאנחנו יכולים לעשות כדי להצליח", אמר פרופסור אלון גרוסמן, מנהל מחלקת פנימית ב' בבית החולים בילינסון שבפתח תקווה. "המחיר הוא מחיר של שחיקה קשה מאוד. יש עומס כבד על הצוות ועל הבכירים". לדבריו, הוא עצמו נכח "לא פעם אחת ולא פעמיים במחלקה בשעות הלילה כדי לעזור לתורן הצעיר הבודד להתגבר על המבול של החולים שמגיעים אליהם להיקלט במחלקה". בנוסף לכך, גרוסמן גם פרגן לצוותים שלו, שלדבריו נותנים שירות טוב גם בלחץ הכבד. "יש לנו צוותים מופלאים. אני מסיר את הכובע בפני הדור הצעיר, שנותן את הכול מציל אנשים". גרוסמן סבור כי החורף הנוכחי קשוח יותר מקודמיו. "מגפת השפעת בחורף הנוכחי היא קשה ומורגשת הרבה יותר, השנה אנחנו מקבלים חולים כאלה בכמויות, תוסיף לזה שהאוכלוסייה מזקנת, המספרים גדולים יותר והחולים יותר קשים. אנחנו רואים במחלקה יותר חולים קשים ויותר חולים שמונשמים במצב קריטי. המשמרות קשות ועמוסות יותר". מנתונים שפרסם בחודש שעבר משרד הבריאות, עולה כי המחלקות הפנימיות, בהן מאושפזים בדרך כלל קשישים רבים, עמוסות מאוד מעבר לקיבולת הרגילה. עובדה זו מקשה על הטיפול ומעלה את הסיכון לסיבוכים. לדוגמה, בבית החולים הדסה עין כרם שבירושלים, שיעור התפוסה במחלקה הפנימית מגיע לכ-160%, ובהדסה הר הצופים הוא מעל ל-140%.

המחסור במיטות במחלקות בבתי החולים מביא להמתנה ארוכה לטיפול רפואי ולעומסים כבדים בחדרי המיון, שעם הזמן יצרו את המושג "הזקנה במסדרון" – ביטוי מתייחס לחולים המוצבים במיטות לאורך מסדרונות בית החולים, שכלל לא ערוכים לכך. למרות העלייה המתמדת בכמות החולים המגיעים לקבל טיפולים בבתי החולים, כמות מיטות האשפוז בישראל נחשבת לנמוכה מאוד ביחס לממוצע במדינות המפותחות – 1.8 מיטות אשפוז לאלף איש בלבד. לשם השוואה, במדינות המפותחות יש ממוצע של 3.7 מיטות אשפוז לאלף איש.

לפי הנתונים שפורסמו, שיעור התפוסה הגבוה ביותר של המיטות קיים בבית החולים הדסה עין כרם שבירושלים (120.74%), אחריו איכילוב בתל אביב (114%), שיבא בתל השומר (107.51%) והדסה הר הצופים בירושלים (102.95%). כמות מיטות האשפוז בישראל נחשב לנמוך מאוד ביחס לממוצע במדינות המפותחות. הנתונים הללו מתייחסים לחודשים ינואר עד ספטמבר של 2018, כלומר עוד לפני חודשי החורף הקשים. לפי ההערכות, שיעורי התפוסה בחודשיים וחצי האחרונים היו גבוהים אף יותר. כמו כן, לפי הנתונים ניתן לראות כי ברוב בתי החולים ניתן לזהות עלייה בשיעור התפוסה בשלוש השנים האחרונות. כך למשל, בבית החולים שיבא, שיעור התפוסה הכולל ב־2016 עמד על 103.86%, ב־2017 הוא גדל ל־106.32% וב־2018 כבר הגיע ל־107.51%. באופן דומה, בבית החולים רמב"ם שיעור התפוסה ב־2016 היה 100.65%, בשנת 2017 עלה ל־105.97% והשנה הוא עומד על 106.11%. בהדסה עין כרם שיעור התפוסה ב־2016 עמד על 110.58%, בשנה שלאחר מכן הוא עלה ל־113.86% והשנה הוא כבר עומד על יותר מ־120%, כך שבהחלט מדובר במגמה שאם לא יתנו עליה את הדעת בהקדם, המצב רק יחמיר.

"מנהלי המשמרות רק רוצים לעבור את הלילה כשכל החולים שלהם בחיים. תנאי האשפוז במחלוקת הפנימיות בישראל קשים מאוד ואם לא יתעוררו תוך שנתיים-שלוש לא יהיה כבר מקום מסדרון", אמר ד"ר אייל בראון, מנהל מחלקת פנימית ח' בבית החולים רמב"ם בחיפה. "מה שמיוחד בחורף הוא העובדה שיש הרבה חולים שלנוכח העומסים הכבדים זוכים לטיפול רפואי במסדרון. מדובר על הרבה חולים נשימתיים, חולים שפתחו דלקות ריאה, שפעות שמסתבכות. אלה גם בדרך כלל חולים מבוגרים, שמגיעים לבית החולים עם "תיק של תחלואת רקע, מה שנקרא שאין להם 'רזרבה בריאה' וכאן מתחילה הבעיה.

יותר חולים בחורף זקוקים לניטור מוגבר, זקוקים לטיפול הנמרץ וחסרות הרבה מיטות רבות כאלה במחלקות הפנימיות", לדבריו, אשפוז חולה כזה במסדרון או בחדר מרוחק יכול להחמיר את מצבו. "בכל רגע נתון יכולים להזדקק לצורך בביצוע הנשמה, צורך בביצוע החייאה, שהחולה נמצא בפרוזדור או בחדר מרוחק או בלילה כשיש רופא אחד על 40 חולים ויותר ושלוש אחיות על חולים, הם פשוט לא ישימו לב". ד"ר בראון סיפר שרק השבוע התאשפזה אצלו חולה נשימתית, ששהתה יומיים במיון כי לא היה לה מקום באף מחלקה פנימית.

לדבריו, "בחורף יש מגמה של יותר מיתה בעקבות שפעות ודלקות ריאה, ויש הרבה יותר חולים במצב מסכן חיים חריף ומסכן את יכולת הנשימה, יש גם הרבה יותר חולים שצריכים ניתור וטיפול מוגבר, האשפוז הצפוף בחדרים או לחילופין במסדרון המרוחק מסכן את חייהם". בראון הוסיף כי "יש חולים שאנחנו משחררים בגלל העומסים ושולחים לטיפול משלימים בקופות החולים, למרות שהיינו מעדיפים שיעברו את הטיפולים בבית החולים".

ד"ר בראון סיפר כי משיחות יומיומיות שהוא מקיים מדי יום עם הרופאים שמנהלים את המשמרת במחלקתו, הרופאים "רק רוצים לעבור את הלילה בשלום, מקווים שכל החולים שהיו צריכים לשרוד שרדו, שמצב רפואי של אף חולה במצב רגיש לא הסתבך בעיקר בגלל שלא קיבל את התנאים ההולמים".

"תנאי האשפוז לא אנושיים"

השבוע, האיגוד הישראלי לרפואה פנימית פנו לראש הממשלה בנימין נתניהו, סגן שר הבריאות יעקב ליצמן ושר האוצר משה כחלון בדרישת לקבלת עזרה בהולה לנוכח המצב הקשה במחלקות הפנימיות. "הושיטו חבל הצלה וקדמו תכנית הצלה מידית למחלקות הפנימיות, רגע לפני שנישבר, ונתרגל לאדישות ולרפואה לא מכבדת ולא ראויה בישראל", נכתב בפנייה. "ללא תמריצים להנהלות בתי החולים להשקיע בפיתוח המחלקות הפנימיות, בתשתית כוח אדם, בתוספת מיטות ותקנים ובעידוד חזרת רופאים בכירים אלינו למחלקות הפנימיות – אנו מתקרבים לקריסת מערכות מוחלטת! מקווים שלא נמשיך להיות מופקרים לבד, נטולי תחמושת מספקת, בשדה הקרב שלנו", הוסיפו באיגוד. בנוסף לכך, סופר על המציאות איתה הם מתמודדים במחלקות הפנימיות: "כך נראה עוד בוקר במחלקות הפנימיות, בוקר של שדה קרב ב- 110 המחלקות הפנימיות בישראל, שהן עמוד השדרה של הרפואה הציבורית. עוד נכתב כי "בתי החולים פקוקים, וכמו משפך מגיעים המאושפזים, שאין להם מקום במחלקות אחרות- לפנימיות. העומס בפנימיות מזרז שחרורים מהירים, לעיתים מהירים מידי, פוגע באיכות הטיפול וגם מקרין על חדרי המיון, שהרי לא פשוט לשחרר מהמיון לאשפוזים למחלקה פנימית. תנאי האשפוז לא אנושיים! הרופאים הפנימיים מבקשים עזרה!".

בשיחה עם וואלה! NEWS סיפר פרופסור אבישי אליס, יו"ר איגוד הישראלי לרפואה פנימית ומנהל מחלקה פנימית בבית החולים בילינסון שבפתח תקווה, על החוויות הקשות אותן שומע מדי יום ממנהלי מחלקות פנימיות ברחבי הארץ. "המלחמה שלנו, מנהלי המחלקות הפנימיות, הפכה להיות מתמדת כי העומסים שמרבים לדבר עליהם בחודשי החורף הם בכל השנה. המחלקות הפנימיות נמצאות במעל 100% תפוסה 365 יום בשנה. הן עמוסות כל השנה – כל הזמן. אני כבר לא מדבר על מדדי ה-OECD שמדברים על רק 70% תפוסה, כי אם יש עלייה בתחלואה יהיה איפה לאשפז את החולים. שאתה עובד במעל 100% תפוסה במחלקות הפנימיות אתה מתחיל את היום עם פחות צוות. זה מצב בו אי אפשר לעבוד בכלל". יתרה מזאת, אמר פרופסור אליס כי "נוצר מצב בו לא לכל החולים יש מיטה בצורה מסודרת ואנחנו עדיין צריכים לנהל את הדברים. מעבר לעבודה שמדובר בפגיעה בכבוד ובמוסר, כאן פגיעה באיכות הרפואה. אם רופאה עשתה אצלי במחלקה אתמול בלילה 15 קבלות חולים במהלך התורנות שלה, ברור לכולם שאיכות הטיפול בחולה תהיה פחות טובה, כי הצוות לא יכול לעמוד בעומס הזה". לדברי פרופסור אליס, המנוחה במשמרת הפכה למותרות של ממש: "זה כבר לא קיים במהלך המשמרות, אותה רופאה צריכה לקבל חולים וכמובן לטפל בחולים שמאושפזים במחלקות".

אליס מספר כי המסדרונות הפכו לשדה קרב של ממש. "לא פעם יש צעקות בפרוזדור, שלא נאמר מצבים של אי נעימות. את אשתו של החולה שחשש כאבים בחזה לא מעניין שאני מטפל בעוד עשרה חולים נוספים. אותה מעניין למה בעלה לא קיבל את הכדורים שלו". ומהו תרחיש האימים? "חוששים לאבד שליטה. כל בוקר במחלקה אני פותח בתקווה שלא לאבד היום שליטה בגלל העומס הכבד".

הקשר בין הזקנה במסדרון, 120% תפוסה באשפוז הציבורי ותקציבי מערכת הבריאות

מערכת הבריאות שלנו מרובת חורים ודליפות שמנסים לרפא בעזרת פלסטרים. את התוצאה משלם הציבור – פרופ' זאב רוטשטיין

כנראה שנגזר על הזקנה במסדרון מנהריה משנות ה-90 לחיות חיי נצח בבתי החולים הציבוריים בארץ. מסתבר שישראל לא השכילה לפתור את בעיית תפוסת היתר בבתי החולים הציבוריים שלה, וכולנו התרגלנו לפרסומים על אי תפקוד המערכת האשפוזית. כיצד הגיעה מדינה שלמה עם מערכת בריאות מתקדמת, עם יכולות טכנולוגיות מהמשובחות בעולם, מדינת החדשנות הרפואית ומושא לקנאת מדינות רבות ביכולות הרפואה שלה, למצב של מדינת עולם שלישי?

יש משרד בריאות במדינת ישראל, אבל אם נחפור קצת לעומק נגלה שמדיניות הבריאות נקבעת בעצם רחוק משם, בתוככי אגף התקציבים במשרד האוצר. שם שולטת התפישה האוצרית, הגורסת שלביקוש לשירותי בריאות אין גבול ושהביקוש לשירותי בריאות נגזר או מושפע מהיצע השירותים, ויש למנוע את הגדלת ההיצע. אל מול גידול והזדקנות מתמשכת של האוכלוסייה, האוצר מגביל את שיעור תוספת המיטות התקניות, מונע גידול של כוח-אדם במערכת ומונע תוספת טכנולוגיות רפואיות מתקדמות למערכת. האוצר נטש למעשה את עקרונות היסוד של מערכת הבריאות הציבורית, לטובת שיקולי תקציב קצרי-טווח. בחוק ביטוח הבריאות הממלכתי 1995 הונחו היסודות להפעלת מערכת בריאות ציבורית, שוויונית ופתוחה לכל, המבוססת על עקרונות צדק חברתי. בחוק הוגדר מנגנון מימון המכנס את המערכת לתקציב מוגדר, אך מנתק את המערכת מהטלטלות קצרות-הטווח של תקציב המדינה. האוצר חשש מהעיקרון של הצמדת המקורות הכספיים לשימושי המערכת, באופן אוטומטי וללא מעורבותו הצמודה. שנתיים לאחר חקיקת החוק, עיקר משרד האוצר את ההצמדה האמורה, כאשר בחוק ההסדרים 1997 ביטל את המס המקביל הייעודי לבריאות ואיחד את הגביה מהמעסיקים למוסד לביטוח לאומי. מאז ועד היום שולט האוצר בתקציב סל הבריאות. כך בעצם הוא מציב את הבריאות כחלק מתיעדוף כלל הוצאות המדינה, והתוצאות מעידות על כך שהבריאות הציבורית אינה ממוצבת גבוה בסולם העדיפות הלאומי שלו, גם בהשוואות בינלאומיות. מדיניות האוצר הזאת נרתמה להשגת יעדי תקציב קצרי טווח. כך תיעל האוצר את קופות החולים להפנות ביקושים לערוץ הביטוחים המשלימים. באופן זה נוצר תקציב "מרסן" לכל הקופות, ונבנו מכשולים ביורוקרטיים להפניות מטופלים. כך גם ייצרו באוצר חוקים ותקנות שהשיא הוא חוק ה-CAP, המבטיח מחירי הפסד לכלל בתי החולים הציבוריים במדינה, עם פגיעה ביכולתם להגדיל תפוקות ולמנוע מהרופאים הבכירים שלהם לנהור בהמוניהם לבתי החולים הפרטיים, כאשר חדרי הפעולות וחדרי הניתוח בהם צצים כפטריות לאחר הגשם. חרף היסודות הרפואיים והסוציאליים של מערכת הבריאות הציבורית שהותוו בחוק, שיעור ההוצאה הפרטית מכלל ההוצאה לבריאות כיום היא מהגבוהות ביותר בעולם. איזו מערכת בריאות ציבורית יש לנו אם 60% מההוצאה היא מכיסנו ורק 38% היא מתקציבי המדינה?

בשנים האחרונות אנו עדים לנסיון להזרים כספים נוספים למערכת הבריאות. כספים אלה, שהם בכמות קטנה מדי, אינם מפצים על פערי העבר, אבל משאירים איכשהו את המערכת בחיים. הבעיה בהזרמות אלו, שהן באות במקום ארגון מחדש של המערכת. ניקח למשל את התכנית הלאומית לקיצור תורים. תכנית יומרנית, שקיבלה מיליארד שקל לשנה מהמדינה. לפי מתווה האוצר, רוב הסכום הופנה לרכש ניתוחים בבתי החולים הפרטיים, ולא שימש כלל להגדלת הזמינות בבתי החולים הציבוריים. שוב, מטרה קצרת-טווח של האוצר, שכיוון להקטין את יוקר המחיה העכשווי באמצעות הפחתת דמי החבר בשב"נים של קופות החולים, וכמובן תחת הכותרת של "הקטנת הרפואה הפרטית", שבעצם רק מעצימה אותה. אף ניתוח לא קודם במערכת הציבורית. שום שיפור תשתית לא בוצע במערכת הציבורית כתוצאה מצעד זה. בתי החולים הציבוריים ראו את הכסף עובר מעל ראשיהם ונוחת במגרש בתי החולים הפרטיים. יש עוד הזרמות כספים, כמו מבחני תמיכה לקופות ומבחני עידוד לבתי החולים – סדרה גדולה של פלסטרים לתיקון מערכת במצוקה קשה.

כחלק מצעדי ריסון ההיצע מפעיל האוצר, באמצעות חוק ההסדרים, תקרה להכנסות בתי חולים ותאגידי הבריאות בבתי החולים הממשלתיים. תקרה זאת היא בעצם הנחה סטטוטורית, שבה מחויב בית חולים לתת לקופות החולים הנחה דו-ספרתית על רכש שירותי הרפואה שצרכה בבית חולים. ב"הדסה" הנחה זאת בשנת 2018 הגיעה לחצי מיליארד שקל! אם נביא בחשבון שמשרד הבריאות, שבנה את מערכת התמחיר של בתי החולים, יודע מה שהוא עושה והתמחיר אכן ריאלי, ברור שחוק ה-CAP מכריח את כל בתי החולים הציבוריים לעבוד בתנאי גירעון, שההנחה הממוצעת הנדרשת מהם מגיעה גם ל-30% מהשקל הראשון. מה שמעציב יותר, הוא שקופות-החולים, הנהנות מחוק זה, לא השכילו לעמוד בתקציביהן וגם הן נאלצות לעמוד בתור ולקבל מהאוצר מענקי תמיכה בסך כ-5 מיליארד שקל לשנה בנוסף על תקציביהן. מערכת הבריאות שלנו היא אפוא מערכת מרובת חורים ודליפות שמנסים לרפאה בעזרת פלסטרים. את התוצאה משלם הציבור.

אנו נכנסים למרוץ הבחירות. כל המפלגות ישמחו אולי לכלול במצעם סעיף בריאות, שיביא מזור לתחלואי המערכה הציבורית, אם יסברו שזה יגדיל את התמיכה בהן. חשוב שיפנימו את המסרים, חשוב שהציבור, שמחה עד היום רק על יוקר המחיה והשחיתויות, ייתן קולו גם עבור הרפורמה הנדרשת במערכת הבריאות הציבורית. וחשוב לא פחות, שהמפלגות שיזכו באמון הציבור בנושא זה לא ישכחו את הנושא יום לאחר הבחירות.

ואנו, במסע החברתי חוזרים וטוענים – מקור תפוסה המופרזת בחדרי המיון ובמחלקות האשפוז, היא בהתמוטטות מערכת הרפואה הקהילתית שעקב העומס העצום וחוסר במומחים ברפואת המשפחה, נמצאת באי ספיקה ואינה יכולה לטפל בשפעת החולים. לכן רבים מדיי מגיעים לחדרי המיון ולמחלקות האשפוז, במקום לקבל את הטיפול המקצועי בקהילה! מיליארדי ש"ח היו נחסכים אם היו מחזקים את מערכת הרפואה הקהילתית המקצועית!!

וראו מה קורה באזור "קו הייצור" של רופאים חדשים:

כך משפיעות הכנסות האוניברסיטאות על איכות הרפואה בישראל

בזמן שסטודנטים זרים מעשירים את קופת האוניברסיטאות המקומיות, הישראלים נאלצים ללמוד רפואה בחו"ל

הילה ויסברג   08/01/2019, 13:33

"מביאים סטודנט מניו יורק ללמוד כאן רפואה, כי הוא מביא עוד 20 אלף דולר לאוניברסיטה, ואת הבן של השכנים שולחים ללמוד בחו"ל". את הדברים החריפים האלה אמר לנו בימים האחרונים ד"ר ערן הלפרין, מנהל בית החולים בילינסון. הלפרין, יחד עם פרופ' שמעון מרום, דיקן הפקולטה לרפואה בטכניון, מונו לעמוד בראש צוות בדיקה להגדלת מספר הסטודנטים לרפואה בישראל. מ-750 כיום ל-950 סטודנטים בעוד כמה שנים. אחת מההמלצות שלהם היא רדיקלית: פשוט לסגור את כל התוכניות הבינלאומיות לרפואה. בקרוב יציגו את ההמלצות בפני משרד הבריאות והמועצה להשכלה גבוהה.

למה לסגור? כי הסטודנטים הזרים תופסים מקומות של ישראלים בשנות הלימודים הקליניות, כלומר בשנים שבהן לומדים בבתי החולים, בקבוצות קטנות. בלי לפתוח עוד מקומות ללימוד, אי אפשר להגדיל את כמות הסטודנטים הישראלים. הסטודנטים הישראלים שלומדים רפואה בחו"ל מקבלים הרבה פעמים, הכשרה פחות איכותית. וככה אנחנו מפסידים פעמיים: גם מונעים מישראלים ללמוד פה וגם מקבלים רפואה פחות טובה.

במשך שנים דיברו על הצורך לצמצם את התוכניות הבינלאומיות, ושום דבר לא קרה. למה שום דבר לא קרה? בעיקר כי הן מכניסות המון כסף לאוניברסיטאות. פי שניים בהכנסה לסטודנט זר, בהשוואה לסטודנט ישראלי: 140 אלף שקל לשנה עבור סטודנט זר ו-75 אלף שקל לשנה עבור. היום שישה מכל 10 רופאים ישראלים למדו רפואה בחו"ל, לא כאן. מה תהיה איכות הרפואה כאן אם המגמה הזו תמשיך? ועד כמה זה מוסרי לשלוח כל כך הרבה צעירים ללמוד בחו"ל, בסכומי עתק, כי סטודנטים זרים תופסים להם את המקום כאן? במשרד הבריאות ובמועצה להשכלה גבוהה יצטרכו בקרוב מאוד לקבל החלטות קשות.