79.3% מקרב הישראלים שהשתתפו בסקר שבו נשאלו "האם אתה חושב שתוכל לקבל בקלות, כאשר תזדקק לכך, שירותי בריאות מהממשלה, ביחס למסים שהיא גובה ממך", השיבו 79.3% בלא וזה השיעור הגבוה ביותר מקרב מדינות ה-OECD שבהן הממוצע הוא 55%, כך מדווח הבוקר (ב') היומון "כלכליסט" בכתבה של אדריאן פילוט.

הכתבה עוסקת בנתונים חדשים של ה-OECD הנכללים בפרק הבריאות בדו"ח הסקר החברתי השנתי של הארגון. מהם עולה כי ברוב העשור האחרון שבו בנימין נתניהו משמש גם כשר הבריאות וכן בתקופת כהונתו של סגן השר יעקב ליצמן, ההוצאה הפרטית לבריאות שנאלצים אזרחי ישראל לשאת המשיכה לעלות, בעוד שההוצאה הציבורית נותרה נמוכה.

בעוד העלייה הממוצעת השנתית בהוצאה לבריאות לנפש היתה בין 2003 ל־2009 2.5% לעומת  3.7% בממוצע במדינות ה־OECD, בין 2009 ל-2017 התמונה התהפכה. שיעור העלייה בישראל היה 2.3%, גבוה מהממוצע במדינות ה־OECD, שבהן עמד על 1.5% בלבד. אולם, ההוצאה הממשלתית לבריאות, כלומר זו המושקעת על ידי ממשלות לטובת האזרח ללא תשלומים נוספים מכיסו הפרטי, עמדה בישראל ב-2017 על 1,780 דולר לעומת 3,025 דולר בממוצע במדינות ה־OECD.

ממשלת ישראל מוציאה אפוא 58% בלבד מהיקף ההוצאה על בריאות ששאר הממשלות המערביות מוציאות. ישראל מדורגת בעשיריה הפותחת בקרב מדינות  הארגון שבהן ההוצאה מהכיס הפרטי (הכנסה פנויה אחרי תשלום מסים) עמדה על 1,053 דולר לנפש לעומת 976 דולר לנפש ממוצע ב־OECD. 37% מסך ההוצאה לבריאות בישראל ממומנת על ידי האזרח מהכנסתו הפנויה בעוד שהממוצע במדינות ה-OECD הוא 24% בלבד

 

מנכ"לית "מאוחדת": "האוצר דורש ממני תתייעלי – כלומר מה את עושה כדי להוריד שירותים למבוטחים"

מנכ"לית קופת חולים מאוחדת, סיגל רגב רוזנברג, שהופיעה לדיון השני בוועדת החקירה האזרחית – ועדת אבניאלי-לויט לבחינת מדיניות האוצר שהביאה לקריסת ביטוח הבריאות הממלכתי – סיפרה כי "אצל בכירי האוצר הדרישה ממני היא 'תתייעלי!'. כלומר: מה את עושה כדי להוריד שירותים למבוטחים".

הדיון הוקדש בישיבה זאת לשמיעת עדויות מרופאים, מנהלי מוסדות רפואיים, קופות חולים וגם חולים ובני משפחותיהם שתיארו בפני הוועדה את משמעות החוסר בתקציב, על כלל השלכותיו.

"אם היום היו נותנים לנו, קופות החולים, את אותה עלות פר-נפש שנתנו לנו ב-95', היינו מקבלים תוספת של 42% לתקציב – כלומר עוד 22 מיליארד שקל. הפער הזה הוא בדיוק מה שחסר כדי לעשות רפואה מצוינת בישראל כי יש פה רופאים ואנשי צוות רפואי מהטובים בעולם.

"אולם אנשי האוצר לקחו חוק נהדר עם תקציב סביר שאפשר לתת איתו שירות ושחקו אותו עד דק, ב-42% במשך 25 שנה. אצלם להתייעל זה להוריד מרפאות, זה אומר שתהיה אחות אחת בלבד ל-5,000 איש, זו ההמתנה הממושכת במיון. התוספת של עוד 22 מיליארד שקל לתוך המערכת זה כסף שמגיע לכל אזרח במדינת ישראל. "אם היינו יכולים לדרוש חזרה את התקציב המגיע לבריאות", אמרה רגב רוזנברג, "הייתי מחלקת אותו לשלושה חלקים: חמישה מיליארד שקלים באופן מיידי כדי לסגור את הגירעונות שנוצרו במערכת הציבורית. סכום נוסף מיועד לקיצור תורים לאחר קביעת זמני המתנה סבירים, כסטנדרט מחייב. התקצוב לכך צריך להיות 'כסף צבוע'. צריך לוודא שבאמת עושים זאת לאותה מטרה. החלק השלישי בתכנית צריך להיות מכוון לתכניות ייעודיות, וגם כאן לתת כסף תמורת הטמעה.

"הפתרון הנכון הוא 'כסף צבוע' ולא מבחני תמיכה כפי שנהוג היום. לא סביר לקיים מבחני תמיכה לאשפוזי בית בסך של כ-70 מיליון שקל כשההוצאה האמיתית היא כ-700 מיליון. יש להעלות את מס הבריאות ולבנות סל שירותי קהילה שיתעדכן כאחוז קבוע מהסל כולו כדי לתת שירותים חדשים למבוטחים. כמו כן יש לבצע עדכון קבוע של סל התרופות בגובה של בין 1% ל-1.5% מסל השירותים הכולל".

פרופ' נדב דוידוביץ', ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון, אמר בעדותו: "מה שקרה הוא כשל מבני הגורם להרעבה של המערכת. האוצר, לאורך שנים, התנגד להכנסת מרכיב עלויות האשפוז במדדים לשם עדכון תקציב הקופות. כמו כן התנגד להכנסת המדד הדמוגרפי – כולל את נושא ההזדקנות – שהוא מאוד חשוב שכן הוא משכלל גם את תוספת העלויות הנדרשת עקב הזדקנות האוכלוסיה. כתוצאה מכך, אין עדכון מספק וצריכים להיות נתונים לחסדי משרד האוצר. בסופו של דבר יש שחיקה של מיליארדים". גם פרופ' דוידוביץ' קרא להגדיל את ההוצאה הציבורית לבריאות באמצעות הגדלת מס הבריאות שיוטל על אזרחי ישראל. כמו כן קרא לחזק את רפואת הקהילה ואת בריאות הציבור ולתקצב נושא זה בנפרד מסל התרופות. "ניתן לצבוע תקציב ייעודי מתוך מיסוי הטבק, כנהוג בחלק מהמדינות המערביות".

פרופ' עידו וולף, מנהל המערך האונקולוגי באיכילוב, העיד על המחסור הקשה שעימו מתמודד המערך האונקולוגי בישראל: "יש מחסור בתקנים לרופאים, לפיזיקאים, לאחיות מומחיות. יש בישראל 175 אונקולוגים בכירים כאשר התקן לכל אונקולוג הוא 1,700 חולים בשנה. בפועל אנחנו רואים 2,200, והפער רק הולך וגדל עם השנים, בעוד התקנים כמעט שלא מתעדכנים ולא עולים.

"חולה סרטן", אמר פרופ' וולף, "רואה אונקולוג פעם ברבעון בערך, שזה המינימום של המינימום. כשזה קורה, אני, כרופא, בסך הכל מספיק לראות שהחולה בסדר, שלא קרתה שום קטסטרופה. אם רוצים לספק כאן טיפול ראוי לחולים האונקולוגיים, על המדינה לפעול לעידוד ולסיוע לרופאים המבקשים להתמחות בתחום הזה".

ד"ר עדי ניב יגודה, עו"ד ומומחה למשפט רפואי, אמר בעדותו: "לנוכח כל תמרורי האזהרה ולנוכח כל הסימנים, המדינה מתעלמת מהמצב הקיים ולא נותנת מענה לצרכים של תושביה. אנחנו מדברים כאן על נתונים שכולנו מבינים את המשמעויות, אבל לא עושים דבר ולא נערכים לבאות. זאת היה צריך להתחיל לתכנן עוד לפני עשור".

על תוצאות השחיקה בתקציב העידו כמה חולים צעירים שנותרו בשנה האחרונה ללא טיפולים חיוניים בסל הממלכתי. אחד מהם סיפר: "מגיל אפס הכינו אותי לרגע שאפסיק לראות". הוא חלה ב-RP, מחלה שהידרדרותה גורמת לעיוורון. "בגיל 18 עברתי את כל המיונים כדי להשתתף במחקר לשימור הראייה, אבל בשלבים האחרונים נמצאתי לא מתאים. לפני חצי שנה פנו אלי שוב ואמרו שה-FDA אישר מחקר ואני יכול להגיע כדי לעבור ניתוח, אבל העלות היא מאוד מאוד גבוהה ומגיעה לכ-850 אלף דולר. הדבר הכי גדול שהניתוח הזה הבטיח לי, שאוכל להמשיך לחיות את החיים שלי ושהאיום שאקום בוקר אחד ולא אוכל עוד לראות, לא יהיה קיים יותר. בלי הניתוח לא אוכל להמשיך לעבוד ולהתקיים, אהיה הרבה יותר תלותי באחרים. למדינה תתווספנה עוד הוצאות של הביטוח הלאומי המשולמת לעיוורים".

חולת סרטן מוח בת 40 סיפרה על טכנולוגיה שמאריכה את חייה אולם איננה בסל בשל היעדר תקציב. "סרטן המוח נפל עלי ביום בהיר אחד. אחרי שעברתי את כל הטיפולים, אני נזקקת לטכנולוגיה מסוימת רק כדי להאריך חיים. נאמר לי שאני יכולה לקבל את המכשיר החדש אבל לשנתיים בלבד. אני רוצה לחיות חיים ארוכים, לא רק שנתיים. אבל אני לא מקבלת את זה מהמדינה. המכשיר עולה 18 אלף יורו בחודש.  איזה חולה יכול להרשות לעצמו הוצאה שכזאת?".

מנכ"לית פארמה ישראל: "הפער שבין הרצוי למצוי"

עו"ד אפרת כהן, מנכ"לית פארמה ישראל, אמרה בעדותה: "בשנים האחרונות אנחנו מתקרבים ל-1.8 מיליארד שקל בשנה – עלות התרופות שדורגו כחיוניות להיכלל בסל, בעוד שהתוספת השנתית לעדכון הסל היא קצת פחות מ-500 מיליון שקל בשנה. הנה הפער שבין הרצוי למצוי.

"לצד התפתחות הטכנולוגיה", הוסיפה, "יש גם את אתגר הטיפול בהזדקנות האוכלוסיה. אנחנו מדברים היום על קצת פחות ממיליון ישראלים שהם מעל גיל 65. אבל ב-2040 נגיע כבר ל-1.9 מיליון. האזרחים הוותיקים צורכים יותר שירותי בריאות, יותר תרופות, ועם הבעיה הזאת על מערכת הבריאות הציבורית להתמודד בשנים הקרובות. יש כיום תרופות שנטילתן מביאה לחיסכון בימי אשפוז".

עוד הופיעו בפני הוועדה פרופ' שרון חסין מנהלת המכון לטיפול בהפרעות בתנועה במרכז הרפואי שיבא שהיא גם ראש ועדת הסל של האיגוד הנוירולוגי וכן אם לבן 12 החולה במחלת יתום.

בסכמה את הדיון בישיבה הזאת, אמרה יו"ר הוועדה, השופטת בדימוס של בית המשפט המחוזי בתל-אביב ד"ר דפנה אבניאלי: "העדויות האחרונות חשפו בפנינו תמונה לא פשוטה של בכירי המערכת הנדרשים לקצץ בשירותים כתנאי לקבלת תקציבי תמיכה מהמדינה, על רופאים ואחיות שאין בידיהם את הכלים והתקנים הנדרשים למתן טיפול רפואי סביר. על חולים והוריהם הזועקים לתרופות ולטכנולוגיות חיוניות ביותר, שנותרו מחוץ לסל בשל מחסור עמוק בתקציבים. "במקביל אנו שומעים שוב ושוב על היעדר תכנית לאומית ליישום חוק ביטוח הבריאות הממלכתי שתבטיח את המשך קיומו לאור הזדקנות האוכלוסיה וצורכי הטיפול הרפואי באזרחי ישראל הגדלים והולכים".

המסע החברתי להבראת הרפואה: אם היו משקיעים את המשאבים הנדרשים לרפואה מונעת ולקידום בריאות וגם לחיזוק רפואת המשפחה, היתה כל מערכת הבריאות משתדרגת ומפחיתה עלויות ובזבוז משווע. בוודאי שלא נדרש לסגור מרפאות ולפגוע בטיפול בתושבים.

הצטרפו למסע החברתי – יחד נעשה את המהפכה במערכת הבריאות ונאפשר לכל אזרחית ואזרח להנות מרמת הרפואה הגבוהה הקיימת בישראל.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן