במקום לכבות שריפות, הגדילו את המימון הציבורי למערכת הבריאות

במקום לתקצב כראוי את מערכת הבריאות מלכתחילה עם תכנון קדימה, הממשלה מעדיפה לשחוק את בתי החולים ולהוריד את רף הטיפול הרפואי ורק אז לדון בדחיפות בתכנית הצלה

עו"ד עדי ניב-יגודה 22.08.2018, 09:39 עריכה

נוכח גירעונות העתק של בתי החולים בישראל, הממשלה נאלצת להכניס את היד לכיס, וזה לא בהכרח דבר רע. אם הפוליטיקאים, שקובעים את סדר העדיפות הלאומי, לא מציבים את מערכת הבריאות בראש, אולי המציאות הגירעונית המתפתחת בשטח היא זו שתכפה על הממשלה להגדיל דה-פקטו את המימון הציבורי.

דו"ח שנתי שמפרסם משרד הבריאות חושף את עומק הגירעונות של קופות החולים ובתי החולים בישראל לשנת 2017. דו"ח שממנו עולה עד כמה בתי החולים מהווים משקולת תקציבית כבדה על קופות החולים. רק בפרמטר של תפעול בתי חולים זינק בשנת 2017 הגירעון של שירותי בריאות כללית לכ-2.513 מיליארד שקל (1.951 מיליארד שקל בשנת 2016), ומכבי שירותי בריאות רשמה הפסד בסך של 113 מיליון שקל מהפעלתו של בית החולים אסותא באשדוד (גירעון שהוסיף לגדול ב-2018).

גירעונות עתק, שבפועל מתורגמים לשחיקה בהיקף ובאיכות השירותים הרפואיים ופגיעה קשה בתנאי האשפוז בישראל. כיום המציאות האשפוזית במחלקות רבות אינה ראויה. מציאות שכוללת מבנים מוזנחים, צפיפות איומה בתוך החדרים, מיטות במסדרונות, זיהומים שחוגגים, תת תקינה (כוח אדם) ועוד.

אז אם בשם שיפור סטנדרט האשפוז לציבור החולים בישראל, שלא לומר התאמת המצב במחלקות האשפוז למציאות טיפולית ראויה, הגירעונות התופחים ייאלצו את ממשלת ישראל להשקיע בבתי החולים כסף ציבורי מחוץ למסגרת התקציב מתוכנן – דיינו.

כדוגמה לסטנדרט אשפוז ראוי יש להביט על בית החולים אסותא אשדוד, שנבנה באישור מדינת ישראל ושמציב במערכת הבריאות סטנדרט אשפוז ציבורי גבוה ומבורך, תוך שהוא שם לעצמו מטרה: אין חולים במסדרון. זהו סטנדרט אשפוז גבוה, שאליו יש למשוך את המערכת הציבורית ושראוי היה כי ממשלת ישראל תאמץ אותו כתכנית אסטרטגית מתוקצבת בכל בתי החולים הציבוריים בישראל, ממשלתיים ולא ממשלתיים כאחד. חובתה של הממשלה כלפי הציבור לשמור על יציבות כל בתי החולים ולהבטיח תנאי אשפוז הולמים לכלל מערכת הבריאות הציבורית.

בפועל, מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שבית חולים ציבורי פלוני יקרוס, על אחת כמה וכמה כשמדובר בבתי חולים ציבוריים מרכזיים. מכאן שבכל מקום שבו בית חולים ציבורי נכנס למצוקה תקציבית חריפה שמאיימת על המשך פעילותו, נכפה על ממשלת ישראל להכניס את היד עמוק לכיס ולהזרים כספים. כי במעין היגיון מעוות, במקום לתקצב כראוי את מערכת הבריאות מלכתחילה (תוך מתן אפשרות לתכנון קדימה), המציאות מלמדת שהממשלה מעדיפה קודם לשחוק את בתי החולים ולהוריד את רף הטיפול הרפואי, ורק אז לדון בתכנית הצלה לבית חולים ספציפי או להתכנס לדיון דחוף על מצבם הפיננסי הרעוע של בתי החולים. בדיוק כפי שהתרחש בדיון מיוחד שנערך בוועדת הכספים (8.8.2018) במסגרתו דובר שבתי החולים הציבוריים זקוקים לתוספת תקציבית חיונית של כמיליארד שקל.

בעשור הבא: ההמתנה לרופא מקצועי, לבדיקות ולטיפולים תגיע לכמה חודשים

במשרד הבריאות בוצעו חישובים לגבי שלושה תרחישים אפשריים לצפוי ב-2027: הידרדרות משמעותית במצב המערכת, שימור המצב הקיים ומה נדרש לשיפור. הנה הנתונים והתחשיבים

מערכת דוקטורס אונלי 15.08.2018, 08:30 עריכה

אם ממשלת ישראל תתעלם מנורות האזהרה ותסתפק בשיטת "טייס אוטומטי" בהעלאת תקצוב מערכת הבריאות, בתוך עשור בלבד צפויה המדינה להגיע למצב של שתי מערכות בריאות: מערכת פרטית יקרה המיועדת לבעלי ממון ומערכת ציבורית בלתי יעילה ולא זמינה לכל השאר – כך עולה מנתוני משרד הבריאות. במשרד בוצעו חישובים לגבי שלושה תרחישים אפשריים לצפוי ב-2027: הידרדרות משמעותית במצב המערכת, שימור המצב הקיים ומה דרוש לצורך שיפור הנדרש. כך מדווח הבוקר (ד') "דה מרקר".

בתחשיב הובאו בחשבון אורכי התורים לטיפול רפואי, הוצאות קבועות, שכר ומשתנים ידועים אחרים נוכח העלייה הצפויה בשיעור הזקנים באוכלוסיה, הגידול הטבעי ותכנון כוח האדם הנוכחי של מקצועות הבריאות.

בדיווח נמסר כי אם לא יהיה שינוי בסדר העדיפויות וההשקעה הציבורית בבריאות וזו תישאר בדיוק כפי שהיא, מצב מערכת הבריאות ב-2027 יהיה עגום: ההוצאה הלאומית לבריאות תעלה מ-7.4% כיום ל-8.5% בעוד עשור. התוצאה: אזרחי ישראל יקבלו שירותי בריאות ברמה נמוכה משמעותית ביחס להיום; שיעור ההוצאה הפרטית יזנק מ-38% כיום ל-42% ב-2027. בתוך עשור תגדל ההוצאה של כל משפחה בישראל על בריאות ב-1,700 שקל נוספים בשנה.
עוד מדווח כי במצב הזה, אורך התור הממוצע לרפואה מקצועית יהיה 30 יום – פי שניים מהיום. כבר כיום מתארך התור לקבלת שירותי בריאות ביום אחד בכל שנה, והמצב יימשך ואף יחמיר. בעוד עשר שנים לפחות מחצית מהציבור ייאלצו להמתין למעלה מחודש לרופא מקצועי, לבדיקות ולטיפולים.

על פי תרחיש זה המוגדר, כך נמסר, כ"תסריט האימה של משרד הבריאות", מי שלא יהיה לו כסף נוסף כדי לפנות לשירות רפואי פרטי יישאר בלי שירותי בריאות אלמנטריים. תרחיש זה ימחיש את שקיעת מערכת הבריאות הציבורית השוויונית בישראל.

על פי התרחיש השני שנבחן במשרד הבריאות, כדי לשמר את המצב הקיים במערכת הבריאות ובהתחשב בכל  נתוני התחזיות לגבי גודל האוכלוסיה, יהיה על המדינה להוסיף כמיליארד שקל (מעבר ל"טייס האוטומטי") בשנה לבסיס התקציב, כלומר 30 מיליארד שקל נוספים בתוך עשור. הכסף נדרש לשכר, לתוספת תקנים ולשיפורים טכנולוגיים.

התרחיש השלישי שהוכן במשרד הבריאות, מציין "דה מרקר", מציע תכנית לשיפור ושדרוג המצב הקיים: אורך התורים הממוצע יתקצר ל-13 ימים בלבד בהשוואה למצב הנוכחי, שבו זמן ההמתנה הממוצע הוא 16 יום. ההוצאה הפרטית תרד מ-37% כיום ל-33%, כלומר חיסכון של 1,500 שקל בשנה למשק בית בישראל. לשם כך דרושה תוספת בבסיס תקציב הבריאות של כ-1.5 מיליארד שקל בשנה או כ-70 מיליארד שקל בתוך עשור. במצב אתגרי זה, למעשה אוטופי, הציבור יקבל שירות זמין וטוב יותר, המדינה תוכל לקחת אחריות על הטיפול בחולים כרוניים ובקשישים.

עוד מדווח העיתון כי במשרד הבריאות מסרו כי כל הנחות היסוד בתחשיבים מבוססות גם על הערכה מתונה יחסית שבו הסכם השכר הבא של הרופאים יקבע עליית שכר של 2.5% בממוצע בשנים הקרובות. כל תרחיש אחר חורג מהסביר.

"מערכת הבריאות בישראל צפויה לקרוס עד שנת 2030"

בכיר במערכת הבריאות צופה כי היא עלולה להיקלע לקשיים בשל הזדקנות האוכלוסייה, עלייה בתחלואה הכרונית ובדרישה לקבלת שירותים ברמה גבוהה, ובעיות זמינות ומרחק

מעיין הרוני

13/08/2018 06:01

לאחרונה התכנסו בכירי מערכת הבריאות בישראל, בהם מנהלי בתי חולים, לשיחה עם ראש חטיבת הרגולציה במשרד הבריאות מוריס דורפמן, ובה התבשרו כי מספר הרופאים בישראל לא יענה על צורכי הגידול הדמוגרפי והזדקנות האוכלוסייה עד לשנת 2030, וכי מערכת הבריאות הציבורית לא תוכל לספק מענה רפואי סביר לאזרחי המדינה.

דורפמן הציג בפני מועצת הבריאות נתונים חדשים על קצב גידול האוכלוסייה בישראל, בפרט בעשור הקרוב, ביחס ליכולותיה של מערכת הבריאות בישראל. על פי הדוח שהוצג, צפויה המערכת לעמוד בפני אתגרים לא פשוטים. אם בשנת 2010 מספרם של בני 75 שנה ומעלה עמד על כ־350 אלף, והיום הוא גבוה מ־400 אלף, הרי שבתוך עשור צפויים לחיות בישראל עוד כרבע מיליון בני 75 ומעלה, וב־2030 צפוי המספר לעמוד על 730 אלף. כלומר, המספר צפוי להכפיל את עצמו עד 2030, דבר שיעוות את פירמידת הגילאים לפי דורפמן.

כמו כן, מספר המבוטחים מעל גיל 65 צפוי לגדול בכ־45% עד 2017 – מ־836 אלף ב־2012 ל־1,423,000 ב־2027. לפי המגמות הקיימות, ב־2027 בני ה־75 ומעלה יהוו כ־6.3% מהאוכלוסייה ויצרכו כ־35% מהוצאות האשפוז (אוכלוסייה זו צורכת פי שלושה שירותי רפואה לנפש מהממוצע). כמו כן, תוחלת החיים של נזקקי סיעוד צפויה להתארך פי 2.5, ותחלואה כרונית תעלה משמעותית תעלה גם היא.

לכאורה, הזדקנות האוכלוסייה בישראל היא מגמה חיובית, אולם נראה כי מערכת הבריאות אינה ערוכה לכך. על פי הנתונים שהוצגו לבכירי המערכת, כשליש מהרופאים הפעילים (מתחת לגיל 65) צפויים להגיע לגיל 65 בעשור הקרוב ולפרוש. הדבר בולט במיוחד בהשוואה לתמונה שהייתה לפני קרוב ל־30 שנה, בשנת 1990. אז, 64.8% מהרופאים היו בני 44 ומטה; 19.3% מהם היו בני 45 עד 54 ואילו שאר הרופאים (15.9%) היו בני 55 עד 64. לעומת זאת, בשנת 2015, הגם שמספר הרופאים גבוה יותר, אחוז הרופאים ה"צעירים" היה נמוך משמעותית – 41.3% מהם בני 44 ומטה, 26.5% מהם בני 45 עד 54 ו־23.2% מהם בני 55 עד 64.

עוד התריע דורפמן כי בהינתן הפרישה הצפויה של חלק מהרופאים, מספר הרופאים בהכשרה לא יענה על צורכי הגידול הדמוגרפי והזדקנות האוכלוסייה, ולמערכת הבריאות הציבורית לא יתאפשר לספק מענה רפואי סביר לאזרחי המדינה.

כפי שהציג דורפמן, ארבעה "כוחות" חולשים על מערכות הבריאות הן בארץ והן בעולם: הזדקנות אוכלוסייה, עלייה בתחלואה הכרונית גם בגילאים צעירים, עלייה בדרישת הציבור לקבלת שירותים ברמה גבוהה של איכות, זמינות ומרחק. מצד שני, יש גם מגמה מרגיעה בזכות טכנולוגיות חדשות ויקרות יותר שנכנסות למערכת. אלא שבעוד בעולם מתרגמים את הלקחים לגידול בהוצאה על הבריאות, ההוצאה על בריאות בישראל בעשור האחרון נותרה יציבה וברמה נמוכה של כ־7.5% מהתמ"ג (תוצר לאומי גולמי). זאת, כשבממוצע מדינות ה־OECD הוצאות הבריאות גדלות בקצב גבוה משל התמ"ג.

דוגמה מובהקת לכך היא הירידה המשמעותית בשיעור מיטות האשפוז לנפש בישראל בעשור האחרון, שעל פי דורפמן עוד צפוי להמשיך ולרדת משמעותית בעשור הקרוב – החל מכ־2.2 מיטות לאלף נפש בשנת 2000, דרך 1.7 מיטות אשפוז לאלף נפש בשנה הנוכחית (מספר שלא צפוי להשתנות בשנים הקרובות, בהנחה של תוספת חזויה של 300 מיטות בשנה) ועד 1.6 מיטות אשפוז בשנת 2027.

בנוסף, אם כיום לחדרי המיון בישראל יש שם רע, הרי שהמצב לא צפוי להשתפר, להפך – היכולת לתת מענה ראשוני במיון בזמן סביר נפגעת והולכת. אחוז השוהים במלר"ד מעל חמש שעות עלה בארבע השנים האחרונות ב־29.4%, ומשך השהייה במיון עלה ב־17.7%. משך ההמתנה לרופאים מומחים בתחומי רפואה שונים גדל ב־40% מאז 2011 ועד היום.

כפועל יוצא מהשחיקה ברמת השירות, חל גידול משמעותי בביטוחי הבריאות הפרטיים ובשב"ן, באופן שפגע בהכנסה הפנויה של משקי הבית. ההוצאה על בריאות מתוך סך הוצאת משקי הבית גדלה ב־24% מאז שנת 2000, ואחוז ההוצאה על ביטוחים פרטיים מתוך סך ההוצאה של משקי הבית על בריאות הוכפל מאז שנת 2000.

בתגובה אומרים במשרד הבריאות: "המצגת שהוצגה הינה חלק מתהליך גיבוש אסטרטגיה של משרד הבריאות ומהווה נדבך אחד מתוך תוכנית כוללת שהמשרד מפתח. זאת, מתוך הבנה שהיקף המשאבים שמוקצים כיום למערכת הבריאות אינו מאפשר להמשיך ולספק שירותים רפואיים ברמה הרצויה.
"תהליכים דמוגרפיים והזדקנות האוכלוסייה, ללא שינויים במבנה התקציב וללא תוספות תקציביות משמעותיות, צפויים להקשות עוד יותר על היכולת של המערכת לתת שירות ראוי למבוטחים. משרד הבריאות ממשיך לפעול להגדלת המקורות שעומדים לטובת מערכת הבריאות, וזאת בראייה ארוכת טווח, מתוך כוונה לשיפור השירות לאזרח כבר בטווח הקצר

שתפו מידע זה לכל האוכלוסייה לשם הצטרפות המונית למסע החברתי – יחד נצליח להבריא את המערכת החולה… מאד!!