מאמר חשוב של עו"ד ניב יגודה – חבר בועדת ההיגוי של המסע החברתי להבראת הרפואה

לא רק בעולם אוטופי: רופא פרטי לכל אחד

מערכת הבריאות הציבורית סובלת מתת־תקצוב שהופך שירותי בריאות בסיסיים וחשובים לנחלתם של עשירים בלבד, ובעיקר – משאיר מאחור מטופלים אבודים רבים ללא דמות אחראית אחת המנהלת את התיק האישי שלהם

בעת האחרונה הוצפו אמצעי התקשורת והמדיה החברתית בפרסומות לשירות ליווי רפואי פרטי: "My Private Doctor – ניהול וליווי אישי ברפואה מותאמת אישית לחולי סרטן". השירות מוצע על ידי קבוצת רופאים וחברות הביטוח המסחריות (כחלק מביטוחי הבריאות). מדובר בשירות פרטי, שמדגיש את חולשתה המקצועית של הרפואה הציבורית, ואף נהנה ממנה. ואולם הביקורת לא צריכה להיות כלפי אותם גורמים פרטיים שמציעים שירות רפואי חשוב, אלא כלפי מדיניות התקצוב של ממשלת ישראל (הנוכחית וקודמותיה).

מערכת הבריאות הציבורית סובלת מתת־תקצוב שהופך שירותי בריאות בסיסיים וחשובים לנחלתם של עשירים בלבד; תת־תקצוב שאט־אט הפך את הרפואה הציבורית לפחות מקצועית ואטרקטיבית בעיניו של המטופל – תדמית שלילית שהיא מנוע הצמיחה המרכזי של העלייה בהוצאה הפרטית לבריאות.

נקודת המוצא היא שכל מטופל ראוי שיקבל שירות רפואי שמרוכז ומנוהל על ידי גורם רפואי אחד. אותו גורם יכול לראות את התמונה הרחבה, להתאים את הטיפול לצורכי המטופל ואף למנוע צריכה עודפת או מיותרת של שירותים ותרופות. הליווי הרפואי האישי חייב להתבסס כסטנדרט רפואי של ניהול מקרה (Case Management) ברפואה הציבורית. זהו שירות שאסור לו להיות תלוי ביכולתו הכלכלית של המטופל, ובטח שלא להיות ייחודי לחולים אונקולוגיים.

ניהול וליווי רפואי אישי צריכים להפוך למציאות הטיפולית של כלל המבוטחים בקופות החולים – ובפרט של החולים הכרוניים, של החולים במחלות מסכנות־חיים ושל קשישים. מדובר בסטנדרט טיפולי שמעבר ליכולתו להיטיב את מצבו הבריאותי של המטופל ולשפר את איכות חייו, הוא גם מגלם פוטנציאל אדיר לחיסכון של קופות החולים. חיסכון זה נובע, בין היתר, מהיכולת לצמצם אשפוזים מיותרים וצריכה עודפת של תרופות; להפחית פניות מיותרות לרופאים מומחים; למנוע כפילות בשימושים ועוד.

ביטוי לחשיבות של ניהול מקרה ניתן למצוא בחוזר מנכ"ל שפירסם משרד הבריאות ב–2011. החוזר פנה אל מנהלי בתי החולים בדרישה למנות במצבי אשפוז מסוימים מנהל מקרה רפואי. ואולם לאור החשיבות הרפואית, הכלכלית והחברתית שבכך – ראוי שניהול מקרה לא ייעשה רק במסגרת אשפוזית, אלא ייהפך לסטנדרט מקצועי שבשגרה גם ברפואת הקהילה. כך, למשל, אם היה מנהל מקרה לכל קשיש, ייתכן שמעבר על רשימת התרופות שאלה נוטלים היה מגלה צריכת תרופות עודפת – שייתכן שהנזק שנגרם ממנה עולה על התועלת שבתרופות. אם כך, ליווי וניהול אישי יכול היה לצמצם את רשימת התרופות, ולשפר את איכות חיי הקשישים ללא היכר.

באופן טבעי, דמות המפתח לליווי וניהול מקרה הוא רופא המשפחה, אך הפיחות החברתי שעברה התמחות חשובה זו (שלא בצדק), לצד שיקולים כלכליים וגירעונות תקציביים, הם שהרחיקו את רופא המשפחה מתפקידו המסורתי והחשוב כמנהל מקרה (Case Manager). שלא לומר – הפכו במידת מה את רופא המשפחה לשומר הסף על ההוצאה הכספית של קופת החולים. ואולם דווקא סטנדרט של ניהול מקרה הוא שבטווח הבינוני והארוך עשוי לחסוך לקופות החולים כסף. דרוש מהלך אמיתי לחיזוק מעמד רופא המשפחה, כך שזה ירכז את הטיפול בשגרה. בנוסף, עם או בלי מנהל מקרה, ראוי היה שכל מטופל שנוטל מעל כמות מסוימת של תרופות שונות ביום – או נוטל תרופות לאורך תקופה ארוכה – יעבור בקרה תקופתית של רשימת התרופות, שתיעשה באופן סיסטמטי ותוכל לזהות שימוש עודף בתרופות או להתריע על סתירה בין תרופות שונות שנוטל המטופל.

הכותב הוא מומחה למשפט רפואי, מרצה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל־אביב, יועץ בנושאים מדיקו־לגליים, בעל משרד וחבר בוועדה לחיזוק הרפואה הציבורית

המסע החברתי להבראת הרפואה: אכן הקצאת המשאבים העיקרית במערכת הבריאות חייבת להיות לרפואת המשפחה הן לחיזוק הביטחון והחוסן הבריאותי של תושבי המדינה והן ליעול המערכת ומניעת רפואת יתר בזבזנית ומטעה. מיזם פעילי בריאות עומד להתפשט למרבית אזורי המדינה ולחזק את ההכרות של המטופלים בחשיבות רופא המשפחה כמנהל הטיפול.

הצטרפו למסע החברתי ולמיזם.