מאמר מצוין של חבר ועדת ההיגוי של המסע החברתי – מה דעתכם?

מאזני החוסן הלאומי: פרויקט בטחוני עלום ונסתר על חשבון מערכת הבריאות

כשמילות הקסם "משרד הביטחון"' הן הבסיס לקביעת סדר העדיפויות הלאומי, מה הפלא ששוב מקריבים את בריאות הציבור על מזבח הקיצוצים ושוכחים את המובן מאליו: מערכת הבריאות היא מרכיב מהותי וחיוני בחוסן הלאומי

02.07.2019

בהחלטתה על קיצוץ רוחבי בתקציב משרדי הממשלה, ובתוך כך גם קיצוץ כואב בתקציב מערכת הבריאות, פגעה הממשלה בחוסן הלאומי של ישראל. מדובר בקיצוץ שנועד, בין היתר, לסבסד את העלות של פרויקט בטחוני עלום בעלות מוערכת של 800 מיליון שקל. פרויקט בטחוני שבדומה למקרים קודמים, טיבו, חשיבותו ודחיפותו נותרו באפלה, הרחק מהעין והשיח הציבורי. אולם, כשמילות הקסם "משרד הביטחון"' הן הבסיס לקביעת סדר העדיפויות הלאומי, מה הפלא ששוב מקריבים את בריאות הציבור על מזבח הקיצוצים. אז אולי כדי לשכנע את ממשלת ישראל שכל קיצוץ בתקציב מערכת הבריאות הוא הרסני, צריך לומר את המובן מאליו: מערכת הבריאות מהווה מרכיב מהותי וחיוני בחוסן הלאומי של ישראל – בשגרה ובחירום.

בניגוד לתפישה הרווחת בממשלות ישראל, זו שמקדשת את תקציב משרד הביטחון, חשוב להדגיש בקול רם וצלול: הביטחון והחוסן הלאומי של מדינת ישראל אינם מושתתים על תפקודה ועוצמתה של המערכת הביטחון לבדה. לפיכך, ממשלת ישראל הנוכחית, וכל ממשלה שתורכב בעתיד תהא חייבת להפנים את העובדה שחוסן לאומי מושתת על הכרה במגוון רחב של מימדים ופרמטרים, מהם צבאיים ומהם אזרחיים וחברתיים. בפועל, כושר ההתמודדות של החברה בישראל עם משברים בטחוניים ומצבי לחימה מושפע בצורה ישירה ממצבה של מערכת הבריאות. לכן צריך לחדד ולהדגיש בפני ממשלת ישראל את מקומה, חשיבותה ותרומתה המכרעת של מערכת הבריאות לביטחון מדינת ישראל – בשגרה ובחירום.

לכל קיצוץ בתקציב מערכת הבריאות יש השפעה ישירה ועקיפה על החוסן הלאומי, כמו גם על בטחון המדינה. הלכה למעשה, האיתנות והעוצמה של החברה הישראלית נבחנים, בין היתר, גם ביכולתה של מערכת הבריאות להתמודד עם אתגרי המציאות היומיומית, זאת לצד מצבי משבר ואיומים (פנימיים וחיצוניים). מכאן וכדי להבטיח עמידות וחוסן לאומי, חייבת ממשלת ישראל לתת ביטוי תקציבי למקומה הראוי של מערכת הבריאות בשמירה על בטחון המדינה.

תקציב ריאלי הוא כזה שיאפשר למערכת הבריאות לעמוד ביעדיה, ובהם אספקת שירותי רפואה מונעת להבטחת בריאות הציבור; מתן שירותי בריאות איכותיים, נגישים וזמינים בשגרה (בקהילה ובבתי החולים); וחיזוק שירותי בריאות תומכים למערך הלוחם במצבי חירום ובעימותים מתמשכים. נכון, לא ניתן להתעלם מהעובדה שבשנים האחרונות תקציב מערכת הבריאות גדל – בטח ביחס לשיעור הגידול במשרדי ממשלה אחרים, אך עם זאת חשוב להבין שהגידול הוא בסכום הנומינלי ולא משקף גידול ריאלי. הלכה למעשה, גם התוספות שניתנו בשנים האחרונות רחוקות מאוד מלשקף את הצרכים המתפתחים של אוכלוסיית ישראל בתחום הבריאות. אם לא די בכך שמערכת הבריאות מצויה במשבר תקציבי ארוך שנים, כעת, ובניגוד לכל היגיון, שוב מונפת חרב הקיצוצים מעל התקציב השחוק ממילא. זהו תת תקצוב שמשמעותו העמקת הפגיעה בציבור ובבריאותו, כמו גם פגיעה ביכולתה של מערכת הבריאות להיערך לעימות הצבאי הבא.

ביחס לקיצוץ לכאורה של 166 מיליון שקל מתקציב הביטחון, הפחתה של 29 מיליון שקל מתקציב משרד הבריאות נראית זניחה. אולם, בל נשכח שבמקביל לקיצוץ מתקציב משרד הביטחון ניתנה תוספת של 800 מיליון שקל בשם אותו פרויקט בטחוני עלום. בפועל, נראה שלא רק שלא נעשה קיצוב בתקציב הביטחון, אלא שהתקציב גדל על חשבון יתר משרדי הממשלה.

דווקא עכשיו, ודווקא על רקע כניסתה של מערכת הבריאות לדיון בהיכל הקודש של מערכת הביטחון "כנס הרצליה" (המכון למדיניות ואסטרטגיה IPS), חשוב להזכיר לצמרת הבטחונית והמדינית של ישראל מהו חוסן לאומי. כי ככל הנראה, חלק מקברניטי המדינה שכחו שחוסן לאומי אמיתי מבוסס על הרמוניה תפקודית של מגוון מערכת חיוניות – ובראשן מערכת בריאות חזקה. הגיע הזמן שקברניטי המדינה ששבויים בקונספציה שלפיה ביטחון קודם לכל, יפנימו שביטחון זה לא רק דאגה לתקציב משרד הביטחון.

(המאמר התפרסם לראשונה ב"דה מרקר")