2 מאמרים בנושא כאוב זה:
המוות הפתאומי של 2 הרופאים: “השחיקה הורגת אותנו”
שני הרופאים שהלכו לעולמם השבוע לאחר שחשו ברע אך המשיכו לעבוד צריכים להדליק אצלנו נורה אדומה: מקצוע הרפואה הולך ונעשה שוחק יותר ויותר, והעומסים פוגעים גם ברופאים וגם במטופלים עד כדי טרגדיות. טור דעה של רופא
השבוע מתו שני רופאים (ד”ר אורן זוסמן ז”ל וד”ר אלי פיליפ טוויטו ז”ל) מהתקף לב במקום עבודתם, לאחר שחשו ברע, בדקו את עצמם והמשיכו בעבודה. המחסור ברופאים הולך ומחריף. נסו להיזכר מתי שאלתם את עצמכם: מדוע הרופא לא יותר נחמד אלי? למה הוא לא מסתכל אלי אלא לתוך מסך המחשב?
סקר שערך לאחרונה משרד הבריאות, ועליו השיבו מעל 40,000 עובדים במערכת הבריאות, הראה כי בסולם של 7-1, ממוצע מדד השחיקה עמד על 2.2. ציון השחיקה הגבוה ביותר נמצא ברופאים – 3.59, ואחריהם האחיות. ציון שחיקה גבוה מ-3 נחשב בעולם כציון גבוה שיש לטפל בו מיידית. בעולם עלתה לאחרונה המודעות לשחיקת הרופאים והמשמעויות שלה בנוגע לרופאים. בארה”ב השחיקה נמנית כסיבה העיקרית לשיעור ההתאבדות הגבוה בקרבם.
שחיקה מוגדרת כ”תחושת תשישות נפשית, גופנית ושכלית, הנגרמת מחמת עומס נפשי מתמיד ומתמשך”. תסמונת השחיקה כוללת תחושות של חוסר אונים, כישלון, חוסר תקווה, ניתוק, עייפות כרונית, רגישות מוגברת למחלות ועמדות שליליות כלפי העבודה. לא בכדי שחיקה באנגלית היא “Burnout”, שכן אלה הנוטים להישחק יותר הם אנשים אכפתיים שהתשוקה להצליח ולעזור בוערת בקרבם.
עומס פיזי ובירוקרטיה
במקצוע הרפואה סכנת השחיקה גבוהה במיוחד: תהליך ההכשרה מפרך, עומס ואחריות, מגע עם סבל אנושי, ופער מתרחב בין ערכי המקצוע לבין האמצעים העומדים לרשות הרופאים כדי להגשים את ייעודם: הטיפול בחולה.
עם זאת, סביבת העבודה בארגון מוכרת כגורם העיקרי לשחיקה. מערכת הבריאות מתאפיינת בבירוקרטיה, בתיק רפואי ממוחשב שהרחיק את הרופא והמטופל מקשר עין, ובלחץ למדידת איכות שהקשר בינה לבין האיכות האמיתית של הטיפול הרפואי מוטל בספק. ואכן, הגורמים לשחיקה שצוינו על ידי עובדי מערכת הבריאות בסקר הם: עומס עבודה, מטלות אדמיניסטרטיביות, קושי לשלב בין הבית לעבודה, עומס פיזי ומערכות מחשב מעכבות.
אז מה אפשר לעשות?
הצעדים המשמעותיים ביותר הם שינויים מערכתיים בסביבת העבודה. יותר זמן לרופא עם המטופל, שיפורים בתהליכי עבודה ומחשוב ותמיכה ניהולית ומקצועית. דו”ח חדש ממסצ’וסטס קורא להקמת שירות יעוץ רפואי ונפשי למענה למצוקות הרופאים עצמם, כצעד דחוף לביצוע.
הגברת החוסן של מטפלים על ידי סדנאות למניעת שחיקה, מיינדפולנס ויוגה הוכחה כיעילה, אבל נכון שהיא תיעשה בהקשר הרחב של צעדים מבניים ומערכתיים. מובילי מדידת האיכות ברפואה בארה”ב הבינו שהשפעתה על שחיקת רופאים מצריכה צמצום של מדידת האיכות. עבודות הראו שלהשקעה ב-Well being של הרופא יש גם כדאיות כלכלית לספקי הבריאות.
לנוכח ממצאיו הקשים של סקר השחיקה בישראל, מן הראוי שגם בארץ תינתן התייחסות רצינית לנושא. חילופי הדורות במקצוע הרפואה בארץ משפיעים אף הם – הדור הצעיר של הרופאות והרופאים, המעוניין באיכות חיים ומשמעות בעבודה, לא יסכין עם העומס הרב ועם תנאי העבודה שהדור הוותיק קיבל כמובנים מאליהם.
נכון שהציבור הרחב, הנזקק לשירותי רפואה, יתמוך בהקצאת המשאבים כדי לטפל במחלה הקטלנית של מערכת הבריאות – שחיקת הרופאים. בפעם הבאה שתשאלו את עצמכם מדוע הרופא לא נחמד יותר תהיה לכם סיבה להיות מודאגים עוד יותר מאיכות הטיפול הניתנת לכם על ידי רופא שחוק. אפשר שתחושו אתם אמפטיה אל הרופא ותראו בארגוני הבריאות את הכתובת לשינוי המצב.
ד”ר יואב יחזקאלי הוא מומחה ברפואה פנימית ובמינהל רפואי, וכיהן בעבר כרופא מחוזי, מנהל מחוז ומנהל אגף בקופות חולים.
צילום: shutterstock
צריך לומר את האמת: שחיקה בקרב צוותים רפואיים וסיעודיים הורגת
כאשר כל מאבק רופאים או אחיות, צודק וראוי ככל שיהיה, מסתיים בתלוש המשכורת, הארגונים היציגים חוטאים למטרתם, מסיטים את השיח מהבעיות האמיתיות ומנציחים את השחיקה ההרסנית
אמנם ב-2016 התחילה עבודת מטה במשרד הבריאות לבחינת דרכי ההתמודדות הראויות עם סוגיית השחיקה, אך כיום זה בבחינת מעט מדי וגם הכלים שננקטים הם חלקיים ואינם מתמודדים עם שורשי הבעיה. חשוב להפנים: ימי כיף, פעילות חברתיות ו”סדנאות וינטלציה”, חשובות ככל שיהיו, אינם נותנים מענה הולם לגורמי היסוד שבשלם מואצת השחיקה בקרב עובדי מערכת הבריאות.
הדרך להתמודד עם אתגר צמצום השחיקה במערכת עוברת בראש ובראשונה דרך שיפור סביבת העבודה ותנאי העבודה של הרופאים, האחיות ויתר מקצועות הבריאות.
סקר שערך משרד הבריאות בקרב 42.5 אלף עובדים, שהתפרסם באוקטובר 2018, חשף את עוצמת תופעת השחיקה בקרב עובדי מערכת הבריאות. הנתונים מלמדים כי יותר מכל תחום אחר במשק, עובדי מערכת הבריאות בכלל, ורופאים ואחיות בפרט, חווים תהליכים של שחיקה אגרסיבית ומואצת (54% יותר מעובדים אחרים במשק). באופן מטריד, השחיקה מתחילה להופיע כבר בשלבים מוקדמים של החיים המקצועיים (שלוש־חמש שנות ותק) ומתאפיינת בעיקר בקרב העובדים הצעירים.
השחיקה מתפתחת מוקדם עקב מאפייני המקצוע (כמו הצורך להשקיע משאבים מנטליים ורגשיים) ותנאי עבודה בלתי־אפשריים ובלתי־נסבלים (עומסים, משמרות לילה, תורנויות ומצבי תת תקינה). כל אלה מובילים לירידה בתפקוד המקצועי, לעלייה בשכיחות הטעויות של הצוותים הרפואיים, לפגיעה בחוויית המטופל ושביעות הרצון שלו וכן לשיעור אובדנות גבוה יחסית בקרב רופאים.
ככל שהפתרונות ימשיכו להתמקד בעובד השחוק, מערכת הבריאות צפויה להפסיד במאבק למניעת שחיקה. לצד טיפול ותמיכה בעובדים השחוקים, האתגר האמיתי של מערכת הבריאות הוא לייצר תשתית מקצועית וסביבת עבודה יציבה שבכוחן למנוע שחיקה, או לכל הפחות לצמצם את מימדי התופעה או לעכב את קצב התפתחותה. יש לבסס תפישה מקצועית שמכירה בתהליכי מניעת שחיקה עוד הרבה לפני שהסימפטומים מופיעים. ההתמודדות עם תופעת השחיקה חייבת להתחיל עוד לפני שהסטודנט לרפואה או לסיעוד מסיים את לימודיו ויוצא לעבוד ברחבי מערכת הבריאות.
כאן גם מתחדד תפקידם של הארגונים היציגים, כמו ההסתדרות. כאשר כל מאבק רופאים או אחיות, צודק וראוי ככל שיהיה, מסתיים בתלוש המשכורת, הארגונים חוטאים למטרתם. המציאות מלמדת כי כמעט כל המאבקים של הסתדרות הרופאים והסתדרות האחיות נפתחו בקול תרועה גדולה — “הצלת הרפואה הציבורית” — ובפועל הסתיימו בתוספת שכר וקצת תנאים סוציאליים.
ואולם, פעמים רבות עצם ההתמקדות וההתפשרות על גובה תוספות השכר היא שמסיטה את השיח מהבעיות האמיתיות של ציבור העובדים במערכת הבריאות, תוך הנצחת הגורמים לשחיקה. מיותר לציין כי עוד כמה מאות שקלים כתוספת שכר בנטו זה לא מה שישנה את המציאות הקשה שחווים עובדי מערכת הבריאות, ובטח שאין בהם כדי למנוע שחיקה. אם הארגונים היציגים שואפים להציל את הרפואה הציבורית, ובתוך כך גם לדאוג לרופאים ואחיות, הגיע הזמן שהמאבק יתמקד בשיפור סביבת העבודה ותנאי העבודה.
(המאמר התפרסם לראשונה ב”דה מרקר”)